הכל התחיל לפני שנה פחות או יותר...
התחלנו לדבר, ומאז התחלנו לספור, התפללנו שהזמן כבר יעבור.
חשקנו להיות אחד בזרועות השני,
שיחות ליליות ארוכות בטלפון
ואפילו שיחות קצרצרות, רק להפיג את הגעגועים.
אני לא אשכח את היום ההוא
שמזה הרבה זמן, פתאום היה לי כוח להמשיך
לפתע באמת חייכתי סתם, ככה, כי היה לי טוב
בגללך, כי גרמת לי אושר, אפילו מרחוק
הפחת בי תקוות, וכתבת חלומות.
מאז עברו הרבה מים מתחת לגשר
ופחות או יותר ניתק אותו הקשר.
אתה עדיין חסר לי, והתחושה חסרה גם כן.
בזמן האחרון אני חושבת עליך לעיתים קרובות,
תוהה אם זה היה משחק מעוות או אמת לאמיתה.
ודווקא עכשיו, כל כך קרוב ליום ההולדת 18
שכבר לא נותר הרבה זמן לספור ולחכות
שהכל היה יכול להפוך מחלום מתוק למציאות מדהימה,
אתה מצאת מישהי אחרת, למרות שאמרת שתחכה
אמרת שתמיד תהיה שלי, שנכבשת בקסמיי.
טוב לך, אתה כותב עליה שירים, כמו שעשית לי פעם...
אתה מחייך ומאושר, אחרי הרבה זמן שהיית בשפל,
ואני קוראת ומקנאה, ונזכרת, ומתגעגעת וחושבת
זו הייתי יכולה להיות אני, שם לידך, מחבקת ומלטפת
אבל אני, רק בוהה במסך, עם לב נצבט ובטן מתכווצת. |
