הרים אין סופים של יופי, לילות מדבר ערביים וסופת חול רחוקה,
נץ שט לו בשמיים וחותך את הענן הענק.
אני יושב בראש ההר הגבוה מכולם, מנגן את המנגינה העתיקה שלי,
וברגע שאני מסתכל עלייך אני רואה את העתיד.
כן, בשבריר שניה ראיתי בית ליד מפל עצום מרוחק, עשן לבן עולה
מארובה עשויה לבנים ישנים, כלב ישן לו בגינה, ונדנדה נעה לה
לצלילי הטבע העצומים.
ילד משחק עם פרפרים כחולים, ואז, בשבריר שניה מצאתי את עצמי
שוב לבד, רואה את הפחד שעולה בי שוב מנצח מנגינה עתיקה שלא
נותנת לי לחשוב, לנבא את מה שבא ליד וגונב לי את הרגע המכושף.
ברק עצום של אמת שפגע בי פתאום גרם לי להפסיק לנגן, להפסיק
לחלום, להתחיל לחיות, אבל זה לא נראה לי חיים בלי פרפר כחול.