הוא גדול, כן אני יודעת
גדול וטוב כך קובעת,
יציב, גבוה, שרירי,
אופי חזק מאוד החלטי,
בא אליי וסחף,
כל רגש כל מבט
ובדמותו אותי עטף,
ניסה להעניק אהבה,
הכל היה ערטילאי,
אך שאף למימוש תחושתי,
קנאתי בו שכך הוא אוהב,
שיודע למסור את הלב,
שיכול את מה שאיני יכולה,
שרוצה ודוגל בהחלטה.
חזרתי ואמרתי שהוא לא מבין,
ואולי יום אחד
הוא יופתע,
ואני אותו ידהים,
אמר לי את מקסימה ושלווה,
הוא לא ידע כמה אפלולית אני
וכמה שחורה.
הוא ניסה הכל,
ונתן לי להרגיש אהובה,
הוא לא ידע שמסתתרת בי
מלחמת חורמה,
שיום אחד לפני שנים,
גנבו את אישיותי
והותירו ממנה חלקים.
והוא התעקש,
לא חשוב מה היה,
חשוב מה שיש,
ואותך
אותי הוא רצה,
אם הייתי פנוי הייתי בא אלייך
בריצה.
מה?
כיסית אמת גדולה,
ושוב, על ליבי מכה זאת בחוזקה,
אבל ידעתי,
חשתי זאת כל הזמן,
כי ייעודי בחיים,
זה לסבול
ולכאוב עד עולם.
מאוכזבת,
מעט עד הרבה כעוסה,
התכנסתי בתוכי
וערכתי
הלוויה.