אני הרגל של רונן.
היתי הרגל של רונן, נקטעתי בתאונה.

כשעוד היתי הרגל שלו היינו נורא קרובים. אני, רונן, ורגל
שמאל.
רונן היה מהאצנים, אלו שרצים הכי מהר בבית ספר. עכשיו הוא לא
ירוץ יותר.
הכל קרה בגלל נהג המונית ההוא. הוא דיבר בפלאפון, התווכח עם
אשתו. בכלל לא ראה את רונן, עד שלפתע הוא הרגיש משהו נמעך
תחתיו.
בשביל רונן זה היה יום חמישי רגיל. הוא נסע לקחת את
ליאור-החברה שלו. דוקא נורא אהבתי את ליאור, את המגע שלה,
כשהיא ורונן שוכבים מכובים, גוף אל גוף, רגליים אל רגליים.
והרגליים שלה רכות, חלקות. ואני לא ארגיש יותר רגליים, חוץ
מעצמי אולי.
רונןיצא קל מהתאונה-בלי רגל וכמה שברים. אני נזרקתי הצדה, כמעט
ישר אחרי הפגיעה. באמבולנס עוד ניסו לחבר אותנו. אותי ואת
רונן, אבל כבר היה מאוחר מדיי.
אז נזרקתי זועקת בגסיסתי לערמת האשפה שלי-אשפה רפואית.

יש פה עוד הרבה כמוני.