"הוא אוהב אותה, והיא אותו.
זה נחמד,
זה נחמד,
זה נחמד.
אבל האמת היא שהוא רוצה,
והיא גם כן,
להיות לבד".


דניאל מתבונן בתמונתה,
     מזיל דמעה,
      מצפה לשובה.

 הוא תותח.
     היא מלכה.

   הוא עומד לו מחייך,
   קורץ לימין,
   קורץ לשמאל,
   מוכר אשליות לכל הסביבה,
   הן נופלות לרשתו כחיל זונות חסרות בית.
   מפזר סביבו 2.4 רמזים לפני הגעתו,
      ככה סתם,
                שעשוע של גרידה.

   אוחז בכוס המשקה שבידו ולאט לאט מקרב לפיו,
   שפתיו האדומות נפערות ונקטר האלים גועש ושוצף
   במורד גרונו.

  הוא מביט אל הרחבה,
  ענן עשן עולה,
  מסמא עיניו,
  חודר לנחיריו,
  מערפל לרגע ראייתו.
  משבש את מוחו.

  מתוך עמוד עשן זה עולה לפתע דמותה
   במלוא הדרה,
   קורנת ובטוחה בעצמה,
    מניחה לגופה להתמסר לצלילים הבוקעים וממלאים את החלל.

זה לא היא שרוקדת שם,
זה רק במבוק חלול,
כלי ביד
 The All Seeing Eye

שומרת בקנאות על תומתה,
רוצה לפרוץ גבולות, אך אינה מרשה לעצמה.
דניאל מפנה המבט ונזכר בגב. ק.

 לקארין יש חזון.
 הוא נמצא בתוכה.
חזון שהלך, התרקם ובנה עצמו עם התבגרותה,
על פיו מנווטת היא את ספינת חייה.
בתחילה לא הייתה יכולה להגדירו במדויק,
אך לאחר מסעותיה בעולם,
לאחר שטעמה את מתת הבריאה ידעה
כשנכנס רצון באמונה הדרך נפתחת,
מסתעפת ושוב נפתחת, ועליה לבחור,
אין כאן שום מקום לספק.
ואכן היא בחרה.
כה בטוחה בבחירתה החופשית,
מבלי שיודעת כי זה הוא המנווט אותה.

הוא הכל יכול.

כשניסתה להתנגד לזרימה הטבעית של מסלול חייה
נתקלה במהמורות.
מהמורות אילו הצליחו להוציא ממנה מעט פרצי רגש.
תהומות של דיכאון,
פסגות אושר שננסך לריקנות איומה,
תחושות בדידות
וחוסר טעם.

   לעיתים הייתה מנסה להתחכם ולנסות ולעקוף מכשולים אילו,
   חשבה שהחופש לברוח הינו זכות מלידה, אולם ככל שברחה
   מצאה כי חוסר ההתמודדות עם הכאן ועכשיו משאיר אותה
   תקועה באותה נקודה.

  היא רצתה להשתדרג,
  לעלות בספירלות,
 
  להתאחד עם ההוויה האולטימטיבית,
  להגיע למקום שהוא מעבר לאושר ולדיכאון,
  לתפוס רסיסי הוויה שאינם בני חלוף.

  כשהסתכלה סביבה
  ראתה את חבריה המחפשים ותוהים
  מוצאים את התשובה בדתות השונות,
  אילו סימאו עיניהם והפכום לצרי-מוחין.

צימצום העולם לא היה דרכה.

 היא רצתה להמשיך לחקור,
 לדעת,
 ללמוד,
 לפרוץ גבולות של זמן, מנהגים ומקום
 על מנת להשתלב בספירלת הקדושה.

 להגיע לחוויה האולטימטיבית,
 החוויה הטראנסצנדנטלית,
 ה-חוויה,
 זו שתעזור לה לממש חזונה
 ולהגשים יעודה.

 היא מצאה כי דרך העדינות והרוך
 היא שביל נחש מתפתל ועולה בעקלתון
 ישירות למרום.

 היא החלה לפתח רגישות,
 אך כשהפגינה אותה
 שילמה על כך ביוקר.

 היא ראתה את הארץ בה הייתה גרה באותו הזמן כג'ונגל,
 קשה היה לה לתקשר עם הבריות באזורים העירוניים הצפופים.

 ביום הולדתה ה-24 החליטה כי סביבה שכזו
 מעכבת את התפתחותה.
 ללא מחשבה נוספת נכנסה לסניף חברת הנסיעות
 הראשון שראתה
 וקנתה כרטיס טיסה ללא נודע.

 שם קיוותה למצוא את השקט,
 העדינות והשלווה להם כה כמהה.

 כך היא טסה לה
 ודניאל נשאר.

 הוא תותח,
 היא מלכה,

בשבילו תמיד תישאר גב' ק. הנכבדה.


Javier,
August 8,
2005