"ארלקינו"
ע"פ "ארלקינו ושלושת הקרננים"-עיבוד לנוסח מאת לאון כץ בידי
ניסים אלוני.
שירים והלחנה מאת מיה אופיר מגנט
תמונה ראשונה
(נכנסות פלמינה, סינתיה ופרנצ'סקינה. מכבסות ולפתע נשמעת קול
נחירה עזה)
פרנצ'סקינה: את מחזיקה סוסים בבית, פלמינה?
פלמינה: סוסים? אני? תתביישי לך! אני לא כזאת בכלל!
סינתיה: זה רעם! זה סערה מתקרבת! זה רעש אדמה!
פלמינה: לא, זה פנטלונה בעלי.
סינתיה: השבח לאל.
פלמינה: כל בוקר הוא נוהג לנקות את הגרון וגם כך בר מנין חנוט
בשום לא מסריח יותר ממנו. לפעמים הריח כה נורא עד אשר אני
מרגישה שבעלי עומד על הראש כשהוא מדבר איתי. הבל פיו חמוץ
כפניו.
פרנצ'סקינה: אני מודה שאני מצמיחה קרניים לבעלי הפגר בכל
הזדמנות, עוזרת לבעלים להיפטר מנשותיהם הזונות ולטעום את טעם
אהבתה של אישה הגונה. הרי בעיר הזאת הנשים קושרות את בעליהן
למיטה כמו כלבים והולכות לשיר שירים תפלים במסבאות עם הוללים
ונואפים ומושחתים כמוהן...
סינתיה: אני, חברותי הנכבדות...מאוהבת. הוא עטרת ראשי, להבה
שלי, חלום שלי. אני מתבלת את מאכלי כל יום בזיכרון העז והענוג
של רוטב חיזוריו. לא אהבתי מעודי בדרך שבה אני אוהבת אותו.
יין צחוקו מפעפע בי, חלב להטו עוד ניגר בי, שמן לשונו בוחש
בתוך דמי ומסעירו, שוצף אותו, מרחיש אותו, מרטיט אותו, הו,
יקר, אהוב, חמוד...
פלמינה: אני פונה אליו במיני כינויי אהבה - אחשוורוש לוהט שלי,
אפולו, אכילס ואלו הוא מקלל ונוזף כאילו אני רכוש פרטי שלו,
אישה חלושה כמוני, למנות פגם אחרי פגם ואפילו מומים ולהשמיץ
ולאחל לי גיהינום. לי... לי... ולמה? מפני הצמחתי לו קרניים
פעם, פעמיים? עם אהובי הלוהט והנהדר.
סינתיה: בפעם שעברה שבא אלי אהובי, החשדן הזה, הרחרחן הזה,
המנוקנק הזה בעלי העיז בשעות הלילה הקטנות לפרוץ לחדרי ולחפש
בעזות מצח-נואף! ועם גרזן ביד! שלוש שעות נשאר אהובי תלוי על
זיז בחלוני עד שבעלי יצא מן החדר ואז אמרתי לו שכישוב נשיב
לכלב הזקן בעד כל הסבל שגרם לנו.
שרות: אנחנו נשים
עם צרכים
ולכן זה מעצבן
כשהבעל זקן ומסכן
וקמצן גם כן
אך אנחנו נשים
וזקוקות לגברים
ל... דברים
אז אל תתפלא, בעל
כשתמצא נואף ממעל
לאישה
כי אישה היא אישה ואישה היא קשה לסיפוק!
פרנצ'סקינה: אני אינני מסתירה מבעלי שום דבר.
פלמינה: שום דבר?
פרנצ'סקינה: אני גאה על כך.
פלמינה: הוא יודע על המאהבים שלך?
פרנצ'סקינה: וודאי שהוא אינו יודע כלום, אומלל! הלא הוא כל כך
חרש שאפילו את דברי אשתו הוא לא יכול לשמוע. הוא תרמיל מקומט
ואוויל, פגר צוהל. הוא אינו יודע שכל אחד שאינו מין לץ שמתבוסס
עם הפרוצים בבוץ של הלצות וגיחוכים ודיבורים בטלים ימצא דרכו
למיטתה של פרנצ'סקינה.
פלמינה: כאשר אהובי הלוהט יחזור אלי ניפטר מבעלי ונורידו
לגיהינום כדי לפנות מקום לאהובי.
סינתיה: אני פיניתי את הדרך לאהובי וסילקתי את בעלי מן הבית
מפני שהעז להתעסק עם העוזרת.
פרנצ'סקינה: שתיכן באמת מאושרת שיש לכן מאהבים שכאלה... מה
שמם?
סינתיה ופלמינה: ארלקינו!
סינתיה: מה?
פרחחית, מושחתת, נואפת, מופקרת, מקרננת, אני אמרוט לך את כל
השערות פרוצה!
פלמינה: מה לעשות? ארלקינו הלוהט שלי אוהב אותי וחושב שאני יפה
יותר ואפילו אם אנסה לא אוכל לשנות את דעתו! (היא לוקחת את
כבסיה ויוצאת)
סינתיה: אני אקרע אותך לחתיכות קטנות, זונה!
הו פרנצ'סקינה... הוא אינו חושש לזנוח כך את סינתיה היפה?
תמונה שניה
(נכנס ארלקינו)
ארלקינו: (פורש את זרועותיו) ארלקינו! ארלקינו! הגיע קץ
לנדודים - אנחנו כאן! תרים את הרגליים, תריח! אנחנו כאן על הר
של בשר ושיכר!
קול מקהלה: סינתיה!
ארלקינו: סינתיה!
קול מקהלה: סינתיה!
ארלקינו: הו סינתיה... מלכת המטבח! עכשיו אני כאן מוכן לטעום
את טעם כל ההבטחות שלך, לנגוס את פת השחרית שלך, לרדת אל היקב,
לגמוע מן היין הלבן שלך, מן החבית או הגביע, לא חשוב - אני
פשוט רעב!
סינתיה: (מאחורי הדלת) מי זה צווח שם את שמי כמו כרוכיה כשאני
אופה ומוכרחה קצת שקט?
ארלקינו: סינתיה! זה אני, צאי אלי, אני פלפל חריף שלי!
(סחבה מועפת מהחלון על ראשו של ארלקינו)
ארלקינו: העוגה שהיא אופה תופחת יותר מדי, נתחיל מהתחלה, אבל
נצא מתחום הסכנה. (עובר לצד שני) הו סינתיה, סינתיה, זה אני
ארלקינו! צאי, צאי אלי - בלי המחבת, אם זה אפשר.
(סינתיה יוצאת, רואה אותו אך אינה יוצאת מכליה)
סינתיה: אה... אתה... חזרת...
ארלקינו: זה הכל? לא יותר?
סינתיה: (בשוויון נפש) ברוך הבא.
ארלקינו: וזהו, סוף פסוק, ברוך הבא?!
סינתיה: ידידי, בתנור שלי יש עוגה. אמור מה שיש לך לומר ופרח.
ארלקינו: לפרוח! שהעוגה תתפח לה ואני אפרח לי?!
סינתיה: המטבח קודם לכל.
ארלקינו: הו סינתיה, הניחי לעוגה לפרוח ולי לתפוח בתנור שלך!
סינתיה: פרחח!
ארלקינו: אני נשבע לך, סינתיה, השמרים שלי כבר תוססים!
(מנסה לגעת בה)
סינתיה: את הידיים, אדוני! לא לגעת בי בבקשה!
ארלקינו: לא לגעת?
סינתיה: לא
ארלקינו: מדוע?
סינתיה: מדוע?
ארלקינו: מדוע!
סינתיה: מנוול! ברח מכאן לפני שאנפץ בסיר את הפנים החלודות
שלך, פוחלץ! אתה עוד כאן?
תמשיך ללכת תיש מדולדל, והלוואי שתן יאכל אותך, שועל, צבוע!
שרה: רק יצאתי לכבוס כבסים בגינה עם שכנות
ונתקלתי בפלמינה האיומה הזאת
התברר לי חיש קל
שאתה בוגדני ומנוול.
דע לך ארלקינו יקר
שיש כאן משהו מוזר
כשאישה נואפת
עם מישהו שבוגד בה
עם אישה נוספת.
לכן אל תתפלא, חבר
סינתיה לא רוצה בך יותר
אמצא בחור אחר
מהר!
אמצא בחור נאה וחטוב
שהבל פיו לא מסריח מכרוב
שיקשיב למה שאומר
ויהיה נאמן וישר
ונהדר
ארלקינו: אבל בשם כל הקדושים, סינתיה -
סינתיה: שלא תזכיר את שמי בפה הנחשי שלך, פשפש! ועוד עם
הקדושים!
הסתלק מכאן מיד שיקוץ, ואם אני אראה את הפרצוף המכורכם שלך
אצלי, אלופי, אתה תשאיר בצפורני את מה שעוד נותר לך מן
הכרבולת, ובתרווד הזה, שכה אחיה, אני אמעך את החוטם החטטן שלך,
זנאי.
לא פחות ולא יותר-את פלמינה, השכנה.
ארלקינו: קודם כל...
סינתיה: קודם כל, אני רוצה לראות אותך פורח, קוץ, אתה שומע?
פורח, גז, פס, זה קודם כל.
ואם המוח הרופס שלך אינו תופס עדיין אז דע לך, בוגד, שאם אתה
תוסיף לפרוס לי כאן את פרסותיך, אפילו אמך תצטער שלא ילדה אותך
טורקי!
(נכנסת לבית)
תמונה שלישית
ארלקינו: איזה מצב רוח... החלטתי! אני פורש מן הנשים. מכל
הנשים, מכל הנשים כולן, מכל הנשים בעולם מלבד אחת. פלמינה האחת
והיחידה, שכנתה של סינתיה.
קול מקהלה: פלמינה
ארלקינו: פלמינה היא תמצית האד שבניחוח, סעודה שמלך הטורקים לא
ראה בחלומו! והסעודה הזו תתקרר אם לא אוכל אותה כל זמן שהיא
חמה. (הולך לדלתה של פלמינה, נוקש על הדלת ומביט לראות אם אף
אחד לא מסתכל. פלמינה פותחת את הדלת, ארלקינו נופל המום).
פלמינה: אה! ארלקינו הלוהט שלי!
ארלקינו: פלמינה! מלאך שלי!
פלמינה:
ארלקינו לוהט
שבת אלי באמת
ארלקינו: באמת
פלמינה:
ולא תעזוב כעת?
ארלקינו: לא אעזוב...
פלמינה: אבל יש
בעיה
אני נשואה!
ויש עוד
בעיה
והיא צו האופנה!
מיד אחרי שאסיים לשיר
לך, ארלקינו יקר, אסביר
למה אם אתה רוצה להיות איתי
אתה צריך לפתור ת'בעיה שלי
ארלקינו כדאי לך
לעבוד קשה בשבילי
כי אני
אוהבת אותך
ואתה ארלקינו הלוהט שלי
אז עזור
עזור לי
ופתור
פתור לי
כי אם תפתור תקבל תמורה
שלא יאה לבחורה
לשיר עליה לפני קהל!
פלמינה: אוה דוב שלי! בבקשה ממך, הורד את בעלי שאולה, רק שימות
סוף סוף, ואם ללילה אחד, שיהיה רק ללילה אחד, אבל הצל אותי,
הצל אותי ארלקינו שלי מצו האופנה החדשה!
ארלקינו: אופנה, אפון מתוק שלי? איזו אופנה?
פלמינה: איזו אופנה! באמת! לא שמעת? אופנה חדשה נכנסה לאופנה
ולפיה אין דבר ההולם יותר אישה מודרנית מאשר שמירת אמונים
לבעל. איזה בלבול נורא! אני חייבת לשמור אמונים לאופנה, אבל
נדרתי נדר שלא לשמור אמונים לבעל.
מה נעשה, ארלקינו הלוהט שלי?
ארלקינו: אל פחד, תמצית האד שלי, ארלקינו לימינך!
פלמינה: יפה, אך מה ביחס לאופנה? ואל תרפה נא משמאלי, אם לא
קשה לך.
ארלקינו: אנחנו נשמור אמונים לאופנה ולנדר!
פלמינה: כן - אבל איך?
ארלקינו: אני-אני-אני אלמד אותו לקח.
פלמינה:(נאקה גדולה) א-ר-ל-ק-י-נ-ו!
ארלקינו: אני... אזהיר אותו אחת ולתמיד!
פלמינה: (מתייפחת) עוד, עוד, עוד!
ארלקינו: תראי!
פלמינה: ארלקינו!
ארלקינו: פלמינה!
פלמינה: בעלי!
ארלקינו: בעלך?
פלמינה: מה נעשה, ארלקינו הלוהט שלי?
ארלקינו: אפשר פשוט - לא, אי אפשר. אבל אולי נוכל - לא, לא,
מסוכן מדי.
תמיד ישנה הדרך הבדוקה - מוגזם. מה שנוגע ל - לא, תפרוץ
שערוריה.
פלמינה: מה נעשה, ארלקינו?
ארלקינו: מה נעשה, ארלקינו?
(לעצמו) ולמה שאני אשבור לי את הראש על מה שיעשו היא ובעלה?
בגלל האהבה. כן, כן, ממש. ואהבה, כמו שכל אוהב יודע זה קודם כל
בעיות שיכון.
כדי להכניס את עצמי למיטתה של פלמינה צריך קודם כל להוציא משם
את בעלה ולמיטת של סינתיה לא אוכל להיכנס עד שישתפר מצב הרוח
שלה.
פלמינה: ארלקינו הלוהט שלי!
ארלקינו: ארלקינו הלוהט שלך רעב. זאת כל האמת ולכן כדאי להימנע
מהגזמות ולהכין ארוחה בלי גינונים.
פלמינה: הכל, הכל! צרצר נוגה שלי! אל המטבח! (יוצאים)
תמונה רביעית
(ארלקינו נכנס המום, לקהל)
ארלקינו: לא, לא, לבן אדם אין תקנה. הנה אני נכנס למטבחה של
תמצית האד הריחני פלמינה מתוך תקווה להשביע את הקיבה ואת הלב.
מה מסתבר? התמצית קמצנית.
קח, היא אומרת, קח אכול, הכל. (מציג מגש גדול המוגש לו ע"י
פלמינה) בשבילי? (בקול פלמינה) בשבילך.
(מציג כיצד הוא מקרב את המגש אל חוטמו, מחפש בו ולבסוף מוצא
גרגר) בשבילי? (בקול פלמינה) הכל, גרגרן שלי! (הוא מרים את
הגרגר בזהירות לבל יישמט. לקהל) להביט, כולם! לאמץ את העיניים!
לפני שזה יעוף! (מעיף את הגרגר ומביט אחריו בערגה) גרגר לוהט
שלי,עוף, ספר, העד!
(לקהל) ואני מוקיון שכמוני עוד חשבתי לעזור לה להיפטר מבעלה!
קול מקהלה: פרנצ'סקינה!
(פרנצ'סקינה נכנסת עם סל ארלקינו רואה אותה)
ארלקינו: הו גבירתי החסודה...
פרנצ'סקינה: פרנצ'סקינה.
ארלקינו: הו, פרנצ'סקינה חסודה, צדקת, טהורה! כל הארץ מדברת על
עדינותך, יופייך וטוהר מידותייך.
פרנצ'סקינה: יפה מאד. ומי אתה?
ארלקינו: אני ארלקינו. (מנסה להרשים אותה) דוקטור למדעי
הרפואה הנעלים. אני מסוגל להביא מרפא מידי לכל מכאוביך
וסבלותיך!
פרנצ'סקינה: ארלקינו, מה... את השם שלך אני כבר שמעתי אז תשכח
את הרפואה ונברר מה אתה יודע. אם אתה בן אדם הגון וישר, אני
אכניס אותך למיטה שלי לפני שבעלי המטומטם יזעיק לכאן את כל
שוטרי העיר המופקרים, מניסיון. אבל אם אתה רמאי שרלטן, זאת
אומרת, אם אתה באמת רופא, אני מודיעה לך שאגרש אותך מכאן עם
אחוריים אדומים לאות ולסימן שאתה מסית ומדיח מתועב של נשים
הגונות המחפשות להן מאהב ישר וטוב. מה אתה?
ארלקינו: אישה רבת-חסד...
פרנצ'סקינה: מה אתה?
ארלקינו: ארחי-פרחי הגון וישר.
פרנצ'סקינה: אתה מתחבא בסל שלי. אני מניחה את הסל ליד המיטה.
אתה יוצא מתוך הסל. מסכים?
קול מקהלה: סינתיה!
פרנצ'סקינה: מסכים?
קול מקהלה: פלמינה!
פרנצ'סקינה: קפוץ לסל לפני שאהפוך אותך לסל של עצמות!
ארלקינו: לא!
פרנצ'סקינה: אל תעיז לחזור לכאן רופא אליל חלול אחד!
ארלקינו: (מנסה לדבר אבל לא מצליח)
פרנצ'סקינה: שתוק! אתה חושב שפרנצ'סקינה חסודה כל כך שלא תגמול
על החרפה, שלא תפרע את כל החוב עד הפרוטה האחרונה?
ארלקינו: (כנ"ל)
פרנצ'סקינה: וזהו-בלי התחשבות, בלי אחריות, בלי רגש של כבוד או
גאווה, בלי יחס לזולת? כמו בסדום ועמורה?
ארלקינו: שימי לב, בבקשה, שלא הצלחתי להגיד עד כה מילה.
פרנצ'סקינה: אתה עוד מתיימר, ממזר, לזכות עוד ברשות הדיבור?!
ארלקינו: יש לי הצהרה.
פרנצ'סקינה: והיא?
ארלקינו: התחרטתי!
פרנצ'סקינה: לא אני.
ארלקינו: עבר עלי משבר של התבגרות.
פרנצ'סקינה: מה? אתה חושב בראש הערמומי, מה, שאני, אני אתן לך
לפרום את בגדי, מה, אני ארשה לך לסתור את שערי, מה,לקרוע את
עורי,מה, לפסוק את שפתותי, מה, לגזור את לבבי גזרים, גזרים?-
מה?
ארלקינו: (בכעס) ואת חשבת לך, מה, שארלקינו עבד רק לתאוות
הרוח, מה, לא חש את מרוץ הדם, מה, ולא את כובד הבשר, מה,
שארלקינו לא נולד לקפוץ אל החלקה שלך ולערוך לך שם שומה של
נכסייך? מה?
פרנצ'סקינה: (בכעס גדול) אתה מעיז לצאת חוצץ מול פרנצ'סקינה,
חמץ?
ארלקינו: (בכעס גדול) את מהינה להתחצף אל ארלקינו, רמץ?
פרנצ'סקינה: ובכן הקשב לי, גבר, אל תעמיד אותי הפעם במבחן!
ארלקינו: ובכן הקשיבי לי את, גברת, אל תרתיחי את הסיר שלי
הפעם!
פרנצ'סקינה: קח בחשבון שלא תצא ממני חי, חיידק!
ארלקינו: קחי בחשבון שיישאר ממך רק שק, שקית!
פרנצ'סקינה: לסל!
ארלקינו: לסל!
פרנצ'סקינה: חסל! עכשיו- נראה!
ארלקינו: (נכנס לסל) נראה!
פרנצ'סקינה (שרה):
רק אני ניצבת
פרנצ'סקינה ניצבת
מול כל העולם (יחידה מכולם)
כל הגברים בשכונה
יודעים שאני אישה הגונה (פרנצ'סקינה)
כל הנשים מופקרות
כל הנשים משקרות
זה נורא
ואני טהורה
יחידה במיני
כן אני
אישה אמיתית
כן אני
אישה מוסרית
ואמנם זה קשה
לאישה כה נשית
אבל זאת אני
אישה מוסרית!
תמונה חמישית
(סינתיה ופלמינה שצפו בסוף הריב נכנסות)
ארלקינו: (מבחין בהן) סינתיה...
סינתיה: אתה - שתוק!
ארלקינו: פרנצ'סקינה...
פרנצ'סקינה: שתוק. זה בינינו!
סינתיה: בוקר טוב לך, מגיפה בבלית צולעת, מה שלומך?
פרנצ'סקינה: תודה, יותר טוב, אם לשפוט על פי פניך הצלויות.
ארלקינו: גבירות, גבירות!
(סינתיה מכה על ראשו בתרווד. הוא שוקע)
פלמינה: אם לשפוט, שכנה, צריך לשפות סירים כמוך על אש
הגיהינום.
פרנצ'סקינה: מוזר! אני חשבתי שקומקום כמוך הושלך מיד לאשפתות.
ארלקינו: בנות, עכשיו אתן כבר משתטות!
(פרנצ'סקינה אוחזת בציצית ראשו ומרוממת אותו)
פרנצ'סקינה: על כל פנים, יקירתי, לא יזיק לך לשפץ קצת את
הזרבובית.
סינתיה: באמת בעיר אומרים שהחרטום שלך גורף כל ביב ורקבובית.
ארלקינו: מה שמדאיג בחשבונות זה הריבית!
(פרנצ'סקינה מכה בו והוא שוקע)
פלמינה: יקירתי אם את שומעת שמץ ממה שמסופר בעיר, את בוודאי
מזמן חרשת!
סינתיה: מצחיק, אבל על פי כל הקציצות שקצצו ממך, את בטח בית
חרושת!
ארלקינו: נשאר רק צעד עד לבית הבושת!
פרנצ'סקינה: שים לב ארלקינו. אני יודעת איך לנהוג בהוללים
כמוך-אינני סינתיה-לאאא!
סינתיה: סליחה, האם הזכרת את שמי כאן במקרה?
פרנצ'סקינה: לא במקרה כל כך אם את רוצה לדעת.
סינתיה: ואת חושבת שאני אשתוק על חזירות כזאת? אינני פלמינה-את
יודעת!
פלמינה: מה? אמרת פלמינה, יקירה שלי? אבל וודאי שאת אינך
אני-גם ארלקינו חושב כמוך. תודה.
סינתיה: (סינתיה מושכת אליה את ארלקינו ואומרת לו) תגיד, בבקשה
לעגבניות הללו, בנות תזנוניה של אמם עם שוליית קצבים שאם
ינופפו עוד ריס אחד אל האידיוט, כלומר אתה, שבחיקו אני לפעמים
שוכבת -
ארלקינו: כן?
סינתיה: (חובטת על ראשו ואומרת להן) אני אתלוש מכן עפעף אחר
עפעף!
ארלקינו: (שוקע) מותר לקבל שרפרף?
פלמינה: (אוחזת בציצית ראשו של ארלקינו ומרוממת אותו) האם
תואיל לומר, יקירי ללביבות החרוכות האלו, שאם אופה הבית מפהק
כשהיא לפעמים נכנסת לאפות-
ארלקינו: כן?
פלמינה: שום אופה אחר לא יכניס את הלחמניות לתנור שלהן!
ארלקינו: לא?
פרנצ'סקינה: שמעו את זאת! קרומית אחת, כשאותך חרכו, אותי עוד
לשו!
סינתיה: באמת? אבל מדוע בלי שמרים?
ארלקינו: ליל שימורים אחד, ואני לא אקפא על השמרים שלה!
פרנצ'סקינה: אמור בבקשה לסרסוריות האלו שכבר חדלו לקנות כמוהן
גם בתריסרים!
ארלקינו: אתן מבינות, זה כך-
פלמינה: אמור לזמזומיות הללו שבצליהן מפתים רק נברנים סומים.
ארלקינו: אתן מבינות, העניין הוא-
סינתיה: שאל אותה מדוע לא תלך ותתפגר?
פרנצ'סקינה: שאל אותן מה מעכב אותן לקחת רעל?
סינתיה: אם אינה יודעת כיצד, שתיחנק!
פלמינה: אם היא רוצה עצה - תחיש קצת את קיצה!
ארלקינו: יותר לאט, בבקשה.
סינתיה: אני, לאט עתה, סיימתי.
ארלקינו: מצוין. למישהי יש עוד משהו להוסיף?
פלמינה: תודה, אוסיף בהזדמנות הקרובה.
שלושתן: ואם תפגוש כאן במקרה את הדחליל הזה, ארלקינו, תאמר לו
בבקשה שאם יעז להראות בביתי את
חוטמו, הוא לא יוכל יותר לגרוף אותו ואם יוסיף לרחרח בביתן של
אלו, הוא לא יוכל יותר לזקוף אותו!
(יוצאות)
ארלקינו: פרנצ'סקינה.... סינתיה.... פלמינה...
טוב... ארלקינו מסתפק בבוקר אחד במקום אחד. מה יהיה על ארלקינו
אם בוקר אחר בוקר ימלא כאן את כרמו ביין ובשר? לבו יטבע מאהבה.
לא, לא, לבי שוטה אך לא עד כדי כך שיטביע את עצמו.
קדימה לעיר ברגאמו שם ממתינה לי איזבלה עם בעל עשיר ומזווה
מלא.
לדרך, ארלקינו! שנס את המותניים ארלקינו, הרם את הרגליים
ארלקינו ורוץ, רוץ, רוץ למצוא את איזבלה! (יוצא מן הבמה) |
