טופז צפריר / 96 |
הלב הפועם בחזה, האבק שעלה תחת רגליהם...
מקופל, שבוי בידיי הזרים. מעולם לא הבנתי בכל מקרה.
לאן הם ממשיכים?
אין דמעות כי אין מים, אין רעב, כי אין גוף, אין עצב, עיניי
כבר ראו כל.
סגור, כי חי ומתכוון להפסיק.
-כבר מזמן הפסקתי-
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|