את המכתב הזה לא שלחתי רק בגלל האגו שלי. אם אתם לא מבינים
אותו אז לא איכפת לי, כי הוא מיועד רק לאדם אחד שמאוד חשוב
לי.

איך כל פעם שאני מדברת איתך
כל פעם שאני חושבת עליך
אני חושבת על עצמי...
על כל התמימות שעוד יש בי...
איך כל פעם אתה מגן על עצמך בתירוץ טיפשי
ואני נכנעת, סולחת, יודעת שאתה לא טיפוס רגשי.
אבל הפעם לא, הפעם אני אעמוד על שלי
הפעם אתה תבוא לחפש אותי.
ממש קשה לי וגם עצוב
כי אני פוחדת שבשבילך זה לא מספיק חשוב
ככל שהזמן עובר אני יודעת שלא תעשה כלום
שאם תתקשר זה רק בגלל שאתה צריך משהו
אני יודעת שאתה לא תבוא סתם לדבר.

עכשיו תקשיב - אתה חשוב לי ואני מאוד מקווה שכבר הבנת את זה,
אבל כל היחס הזה שלך כלפיי פוגע בי שוב ושוב ואני כבר לא יכולה
יותר.
אתה כל פעם מאכזב אותי מחדש.
אני יודעת שאתה בן אדם אינטרסנט אבל אני לא רוצה שנדבר רק
כשאחד מאיתנו צריך משהו כי קשר כזה בדיוק היה לי עם אבא שלי עד
לפני שנה, ותאמין לי שזה כמו לא לדבר בכלל.
אני יודעת שקשה להשתנות אבל זה ממש פתטי שאתה מודע לזה שאתה לא
בסדר ואפילו לא מנסה לתקן את זה כי ''את יודעת שככה אני''
וזה הורס אותי שאני מבינה שאתה אפילו לא שם לב שאני לא מדברת
איתך.
ושוב אני מוצאת את עצמי, בדיוק כמו לפני שנה, כותבת לך מכתב
תמים ואליפי במיוחד.
אבל אני חייבת להאמין שיש עוד סיכוי שתראה את זה ותבין למי הוא
מיועד...