בקו האהבה שעל כף ידי
בדיוק בנקודה המתפצלת לשניים
תניח את שפתיך ותנשק קלות
מנסה לאחות את הפער הנוצר ביני לבינך
ואני
לשווא אסיט פניי
שלא תראה איך שכבה שקופה מתווצרת
ומשתקפת מעיניי
בעדינות
תעביר אצבעות מכחול אל כתם הלידה שעל בטני
מערבב צבע כהה עם לבן חיוור
כדי ליצור יצירת אומנות
שאולי היתה, בגלגולים קודמים, אני
אתה תספר לי כמה החדר ריק כשאני עוזבת
וכמה הריח שלי חזק על בגדיך
תמלמל שירי אהבה של ג'אז
שבעיניך נכתבו עבורי
ותתאר לי כמה מדהימה התחושה של
חוסר תחושה כשאנחנו מתמזגים
ואני
בעצבות אופיינית
אשיר שירה מלנכולית על חלומות שהתיישנו
אחפש את עצמי בספרים שנכתבו על מישהי אחרת
ושירים נושנים על מישהי
שאולי הייתה
אני
שהייתה פעם מאושרת
אתה מבין,
אני בנויה מצלקות
ואי אפשר לתקן מישהי שנולדה מקולקלת