צעקתי לך לשמים
"רד אלי! כבר אזלו כוחותיי"
ונעניתי בשתיקה רועמת
בשעה שעל קברך נזלו דמעותיי
הופעת יום אחר יום  בחלומותיי
על ראשך רעמת שיער מתנופפת
ובפניך חיוך רחב
ידך מונחת, ברכות, על כתפי
אתה כל כך מוחשי
בריא ואמיתי
והשעון מערער מוקדם
ואני מתעוררת עם תחושת ריקנות
כבדות
נושאת על גופי נשק מלא כדורים
שיורה בלי מעצורים,
הוא חסר סבלנות.
ליבי פצוע
אך כבר למד להיות אטום
סביבו נעטפו אינספור תחבושות אישיות
לעצור את הדימום
וכשהכאב לא יוצא החוצה
הוא מתפשט לעבר הרגשות
הורג את התאים
והורס את הרקמות
וכמה אוכל לשבת להסתכל על תמונות
ולכתוב זיכרונות
הייתי נותנת את חיי
רק כדי שתושיט את ידך המושיעה אלי
אמשיך לצרוח ולזעוק עד בלי די
רד אלי, כבר אזלו כוחותיי.