גופך הוא כמו מכתש,
כשאני עומדת רגע לפני המסדר הגדול, עיניי כחלום בלהות
סדוקות, ונפוחות כצבי לפני פנסי הרכבת.
המגע שלך מרתיע אותי, רעש הקיטור משמיע חריקות
גלגלי השיניים שיוצאים מהמיטה, כמו רוח שפורצת מגוויה
וכעת המיטה בודדה, חלולה וענוגה כבטן הריון נפוחה.
אינני יודעת כיצד לומר לך זאת, כמה קשה לי לסמוך שנית על
האינטימיות כישועה
שתגאל אותי מייסורי השגרה, שתמעך את הבנאליות באגודל.
הצורה בה אתה מתבונן לראות כמה עמוק חודר היופי במבטי,
כשאני שוכבת על הגב, עירומה לחלוטין ועורי מבצבץ תחת השמיכה
הדקה כאילו גופי היה ילד
המתרוצץ בחצרו, מחפש מקלט מפושעים ועבריינים,
כאילו יכל מרבד הכותנה לכסות על פני כמו שמש מסנוורת, ולהשכיח
את צרותיי:
אתה משפיל מבטך, נבוך כשאני לוכדת אותך בלשוני,
אתה מרגיש לא טבעי כמו חיה באקווריום גדול ושמימי ממנו הכל
נראה קצת מעוות, ולמרחק אין תחושה של געגוע.
קמתי מהמיטה אמש, ומיד נפלתי לתוך רצפת השיש הקרה.
ובכן,
שני רגליי נקטעו ושמלת הפלנל היפה שקניתי לא מזמן,
עכשיו נראית כמו אהיל למנורה חיוורת -
ובכן, כעת הכל התבהר מעט. אני והוא שקועים במושבי עור המכונית
שלי כמו שורשים של צמחים, ואין פקעת מתחת לרגליים הארוכות שלו,
שום מעקה בטיחות -
שום מוצרים הגיינים שיצחצחו לו את הנעליים, ינגבו לי את הזיעה
מהמצח.
אולי המחסום שלי נובע מהעובדה שאין לי באמת אהבה, שכל תוספות
השיער המלאכותיות אינן מסוגלות להתגונן ולכסות על העוול שנגרם
לי בקרקפת.
המחסומים הללו, שזוהרים מידי לילה ונצבעים כמו טפט כצבעי
התפאורה האותנטית של המצוקות הרגילות -
מקווקווים בזריזות חסרת ישע את הרגליים שלי, וכעת מעברי החצייה
בטוחים לכל נער שמנסה את מזלו במכונת ההימורים של גופי,
תמיד מצליח לחשוף קלפים טובים, תמיד כל המטבעות מרשרשות
ונוחתות להם בכיסים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.