יפתי כמתוק תפוח
עץ דעת בגן ספוג פיח
ריחה נישא ברוח
   לו ידעתי טוב ורע

לילה
אי שם בקצה הכרך
חלון קטנטן נטען באור
וראש אישה קטנה
מביט דרכו
זוהי עלמתי

  אי שם בכרך
באחד ממשושי הכוורות
  שם יפתי בוהה
דרך זגוגית אור נגוהות

כשתכבה האור
 ולילה אל ביתה ינהר
 מצויד בשיר וצרוד מזמור
אהיה לה הצרצר


היא שותקת
אך קוראת לי
בשנתה
אותי היא מעירה

 חשוקת שפתיים
 צחורה וענוגה
בה קימורי כלות התקווה
לידיי לתחום גופה

 הכרך כה גדול
אך בשום שדרה וגן
 לא תמצא כמו ילדתי
נופת צוף עמקי שושן

ומה יגידו הבריות
לא יגידו שום דבר
לא יראו יופיה לא יעריכו
תסנוור רק את עיני

והים אהובתי, הים
כחול הוא ומוזר
עומקו כלבב נפשי אליך
וכלבבך הוא קר