אילו רק ידעת...
כמה זמן חשבתי על כך..
ובסוף יום בהיר אחד לאחר 8 שנים תמימות..
אתה בא אליי בשאלות ובטענות
כי אתה עודך זוכר וניזכר..
כשאני כל לילה הייתי חושבת האם אתה יודע  האם אתה זוכר.....??
וכמה שרציתי לשאול אותך זאת..
כמה רציתי רק אלוהים יודע זאת..
כמה ניסיתי לנסות לפתח שיחה על כך..
אך..
אין בידיי הכוח הזה..
ועכשיו אתה באת ושאלת אם אני זוכרת..
מה קרה לך?
כיצד הצלחת?
במספר מילים לגרום לי להרגיש כל כך טוב וכל כך גרוע בבת אחת ?
מצד אחד סימן שאיכפת לך.. וזה מה שתמיד רציתי לדעת..
מצד שני הדרך בא שאלת.. כשכל חבריך עמך..
כיצד יכולת לעשות זאת לי..?
עכשיו אני ממש מבולבלת..
אני צריכה לדעת אם אתה רציני או שפשוט רצית לצחוק עליי.. אולי
אני כל כך מכוערת שהיית צריך להנמיך אותי כל כך.. למרות שלי
קשה להאמין בכך מכיוון שליפני חודש רקדנו.. יחד.. אם היית שונא
אותי עד כדי כך או חושב שאני מכוערת בטח לא היית רוקד איתי
אבל מצד שני אולי לא הייה לך נעים
ואימא שלך שכנעה אותך בכוח להזמין אותי ואז היית מוכרח לרקוד
איתי.. גם זו אפשרות
אבל אתה מבוגר ויכול להחליט בכוחות עצמך.
לא ייתכן שאמך שכנעה אותך .. או שכן?
יש גם אפשרות שרצית להשוויץ.. שבטוח שהיית היחיד שלי ליפני
החברים שלך.. שבנות משתגעות ממך..
אז רק שתדע.. לא היית היחיד.. אבל היית המיוחד..
היו לי אחרים רציניים יותר אבל שקרנים יותר...
מכוערים יותר..
יפים יותר..
אבל לא כמוך..
וזה נורא קשה לראות אותך... כל כך הרבה
אתה הרי יודע שאנחנו כל הזמן נפגשים..
תמיד רציתי להיות אתך.. אולי בגלל זה הרגשות שלי כלפייך היו
הזמן הכי ארוך..
אולי ברגע שנהייה יחד בכלל אגלה שאני לא אוהבת אותך..
זה יכול ליקרות
אולי עצם הרצון הזה להיות אתך
הוא
הוא שגורם לי לרצות אותך...
והיו לנו כל כך הרבה סיכויים..
כל כך הרבה הפסדנו...
וכל זה כבר חלף...
עד ליום ההולדת שלך...
אז הכל שוב חזר אליי.. והתחלתי לחלום עלייך..
... היית מאמין?
ועוד חשבתי שאני רוצה אותך כי היית הבן הכי קרוב אלי.....
אך עכשיו הכל השתנה.. כבר יש לי הרבה חברים בכיתה הפכתי ליותר
מקובלת ואני יכולה להרגיש את זה.. זה בטח בגלל שהצטרפתי למגמה
הזאת..
כנראה שזה הייה שווה..
ועדין למרות שיש לי הרבה חברים וידידים אני רוצה אותך..
ולדעתי אם אני לא אקבל אותך אז אני בטח אמשיך לרצות להיות
אתך..
ואז נגיד...(נגיד גדול מאוד) שנהייה ביחד..
משם יש שתי דרכים
אחת היא שנישאר יחד לעולמים.. ונאהב וניתחתן.. ובלה בלה
בלה...
הדרך השנייה היא שנצא קצת או הרבה לא יודעת..
ואז או שאני אמאס עלייך או שאתה תימאס עליי..
אבל משהו יקרה וזהו..
אבל לפחות אני אדע שניסיתי..
כנראה שבפעם הבאה שאנחנו נבקר אצלכם או שאתם אצלנו אני אגש
לדבר אתך ולשאול מה כל זה הייה אמור להביע...
ואז יתגלו הקלפים
ולמרות שבכל מיקרה אני אפגע מזה לא איכפת לי.. המצפון שלי יהיה
נקי
אני את שלי עשיתי..
אני לא הרסתי לעצמי את החיים.
כל הוידוי הזה אמור להקל עליי בשינה..
כי הלילה ישנתי ממש גרוע בגללך!
איזו פדיחה זו תהייה אם בדרך כל שהיא תמצא את הפייל הזה.
לא נורא..
איך שהוא אתה צריך לדעת.
איך בכלל עלה בדעתך לשאול אותי אם יש לי חבר?
מי ששואל אותי דבר כזה חוטף ממני.. אבל מה זה חוטף אוו והה...
מסכנים הם..
ואתה רק בתור ידיד טוב עניתי לך בנימוס..
וכששאלת אותי אם היו לי מישהו לפני.. אז לא ידעתי מה לענות
לך?
לשקר שלא הייה לי אף אחד כדי שתרגיש טוב עם עצמך?
או להגיד לך שהיו לי ולא אחד.. ואז... אני לא יודעת איך היית
מרגיש..
ואני יודעת שלך היו ה-מ-ו-ן חברות..
אז זה לא פייר השאלה שלך.
וזה עוד טענה.. לגבי זה שלא  ייתכן שאתה מתעניין בי..
כי החברות שהיו לך לפחות אלה שאני יודעת עליהן היו "זונות"
סליחה על הביטוי..
זאת שהייתה ביום ההולדת.. הייתה חברה שלך..
וגם הכריסטינה הזאת..
איך שאני שונאת אותה (וזה לא בגלל שיצאה אתך)
...
למעשה אני חושבת שאני היחידה שיצאה אתך ונשארה "נורמלית"
מה לעשות
אין לי מושג מה לעשות..
אני תמיד הייתי מעונינת בך.. ותמיד ידעתי שאתה לא מעוניין
בי..
אבל עכשיו אני כבר לא בטוחה שאתה לא מעוניין בי וזה כי אתה
מתעניין בי.. או יותר נכון בחיי האישיים..
טוב..
כואבות לי הידיים מלכתוב כבר..
זהו.
ההחלטה הסופית שלי היא..
אני אנסה לפתח אתך שיחה בנושא...
אם אתה תתחמק ולא תירצה לדבר על זה אז..
אני אדע שאתה לא מעוניין ופשוט היית שיכור..
אין בעיה..
אז כרגיל נישכח ממך..
ועוד משהו.
אם באמת היית שיכור.
אז מעניין
או שלא ידעת על מה אתה בכלל מדבר
או שההפך כששיכורים יש אומץ להגיד את הדברים כמו שהם.. להוציא
אותם לאור..
זהו ניגמר.