הבחורה,
שלא הפסיקה,
לנעוץ בי מבטים...
בסוף נרדמה.
החייל,
ששומע על גבוה,
וכולם מסתובבים...
אחד,
הדליק סיגריה ועישן,
עם הקפה שהוא קנה...
והתמונה,
שלי היתה בראש,
פתאום ניראת לי...
קצת שונה...
והיא הלכה
ולא השאירה לי ממנה כלום...
והלב נקרע
בין הצפון, אל הדרום.
אני בוכה
או שהגשם מזיל לי דמעות, על העיניים.
היא כבר הלכה... הנה רכבת אחרונה לירושלים.
נזכרת שוב איך שאותי היא ליטפה,
בקצה הרציף הצפוני.
גופי... הרגיש את גופה...
תחת מדרגות... צמודות לקיר.
ליבי... פעם בחוזקה...
היא התקרבה- ואיך שאותי היא נישקה...
אני אוהבת אותך, הריח המתוק הזה שלך...
אני זוכרת אותך, איך לעולם לא אשכח.
איך שניגבת לי ת'דמעות.
אמרת לי להפסיק לבכות.
ולי נותר דבר אחד לומר,
להתראות.
והיא הלכה
ולא השאירה לי ממנה כלום...
והלב נקרע
בין הצפון, אל הדרום.
אני בוכה
או שהגשם מזיל לי דמעות, על העיניים.
היא כבר הלכה... הנה רכבת אחרונה לירושלים.
לחן, הקלטה, הזמנת פיצה לאולפן הביתי, הפקה, נגינה, חוסר שינה-
אסף ברוש
מילים-
טול 
