רגע, אני  באה! קולה של דליה ריחף אליו מבחוץ, רחוק ומנותק וגם
מתוק, פתאום כל כך מתוק, כמו פעם.  הוא רצה להתחיל כבר עם
הספרים. הם סיכמו שייזרקו מטבע והזוכה יבחר ספר ראשון, המפסיד
ייקח ספר שני  וכך ימשיכו לסירוגין עד שכל הספרים ימצאו דרכם
לקרטונים שלה המסומנים באדום ולאלה שלו עם הסימונים הכחולים,
כמו המגבות שחלקו יחד במשך  עשרים שנה בחדר האמבטיה ,אדום
וורוד שלה, תכלת וכחול שלו, למה? כי רצתה שהחיידקים שלהם יחיו
בנפרד.  גם עם הדיסקים והדיוידי הם יתחלקו  באותה שיטה. הוא
כבר שם עין על  "סינמה פרדיסו" וקיווה שהיא לא תהיה ראשונה
ותיקח אותו. אולי לא תרצה להיזכר באותו ערב שצפו בסרט מחובקים
ובסוף  ניגבו זה לזו את הדמעות.
דליה סידרה שקטע הדמעות ייגמר. דליה  ארגנה הכול טיפ טופ.
חלוקה מסודרת, פרידה ידידותית עם נשיקה על הלחי ואיחולי הצלחה
בהמשך. היא תצא לדרכה האדומה והוא מצדו שילך לאן שהוא רוצה עם
הכחול, יוב גוט דה בלוז בייבי. רק לא איתה.  איתה זה נגמר.
אחר כך יבוא ירון וייקח את הקרטונים שלה. הוא לא יצטרך לשאול,
הוא ילך לפי האדום, מר  חדר כושר יעיף את הקרטונים מכאן בלי
בעיה  ויעמיס אותם ברכב  הגדול שלו. יש לו רכב ארבע על ארבע
שחבל על הזמן . דליה סיפרה שבשבת שעברה הם טיילו בגולן ועברו
בנחלים עם מים בעומק מטר . הוא רק אמר וואלה  וסגר עוד קרטון
והתפלל שבפעם הבאה הם יתקעו הוא עם האוטו הפלצני שלו.
ואולי הירון הזה בכלל  עיוור צבעים ולא יבדיל בין הקרטונים
האדומים לכחולים? ומה עם המגבות?  היא עוד תשוב אליו על ארבע
ותבכה שהיא כבר לא יכולה יותר , שהוא כל הזמן מנגב במגבת שלה
במקום שלו ותתחנן שיקבל אותה חזרה   והם יתחבקו ואחר כך ישבו
עטופים בשמיכה ויראו שוב את סינמה פרדיסו וינגבו זה לזו את
הדמעות.
מה היא  מתעכבת שם בגינה? בטח עושה מסדר נוסף לפרחים. אצלה כל
פרח מוקפד וממוקם פיקס פוקס והיא עוברת ומטפחת כל עלה כותרת,
אבל למה כעת כשבעוד  חודש הגינה כבו בטח תצמיח ג'ונגל כי לו,
לו  ממש אין  ראש לטפל בה.   אולי היא קוטפת לימונים  מהעץ
השתול בקצה הגן . כל חורף היו מחלקים ארגזי  פרי למשפחה
ולחברים  כי מה כבר  אפשר לעשות עם עץ מלא לימונים? הוא רצה
לשתול משהו מתוק יותר כמו שזיפים אבל היא התייעצה ואמרו לה
שלימון זה הכי פראקטי כי הציפורים לא חוגגות על זה . פעם קנה
ספר מתכונים לעוגות פירות  והיא פירשה את  זה  כעקיצה על זה
שהיא ,בוא נאמר בעדינות, לא כל כך אוהבת לבשל . בכל זאת , פעם
אחת אפתה פאי לימון נפלא שהמתיק יום חורף קר,  כשישבו  בדממה
ובהו אל הגשם הניתך על הגן ולא ניסו אפילו לחפש את המילים
שאבדו.
היא בטח  תבוא  בכל רגע, תעלה בשביל עם שקית לימונים ועם
התלתלים הג'ינג'ים  שבוערים  , כל כך יפים בשקיעה,  אוי איך
שהם שורפים לו ת'נשמה . משלוח לימונים אחרון. זהו, סוגרים את
הבאסטה. אחר כך היא תיסע  אל ירון  והם יאכלו פאי לימון  ליד
הקרטונים האדומים שיפרקו  מרכב הארבע על ארבע המזוין  שלו, שרק
אלוהים יודע איך לא נתקע במים בעומק מטר.
אולי לפני שיחשיך יקטוף ויסחוט כמה לימונים. הרי רשם את המתכון
ולעולם לא מאוחר לנסות לאפות לו  אמ-אמא של כל  הפאי לימונים
או הפאיי הלימון או איך שקוראים לזה  והוא ישב לו  ויאכל ככה
בכיף   ויראה את סינמה פרדיסו.  אם היא לא תיקח לו  אותו.