כמה זה הרבה זמן?

מבחינתי, 4 השניות שעברו מרגע שהכדור פילח את בשרי ועד הרגע בו
נשמתי את נשימתי האחרונה, היו פרק הזמן הארוך ביותר שניתן
להעלות על הדעת.

לאנשים שיסתכלו על הסיטואציה מבחוץ, כל העניין יראה כדבר מאוד
טכני ומהיר. ירייה, כדור פוגע בגוף, גוף נופל, לב מפסיק לפעום,
מוות. 4 שניות.

אילו ידעתם מה ניתן לעשות ב-4 שניות... ב-4 השניות הללו הרגשתי
בעוצמות שלא הרגשתי מעולם, כאילו כל הרגשות שהסתתרו מאחורי
מעטפת הקרירות המזוייפת שלי המתינו אך ורק לרגע הזה כדי להתפרץ
במלוא עוצמתם.

מוזר, אבל לא בכיתי - בדר"כ אני אדם שבוכה, אבל דווקא עכשיו לא
בכיתי. כנראה שהיו לי דברים יותר טובים לעשות...

כשרואים בסרטים אנשים מתים, אז תמיד הם מתים עם עיניים עצומות,
אבל אני סרבתי לעצום את עיניי, יש לי עוד 4 שניות, ולא אבזבז
אותן על שינה.

לא ראיתי את "האור הלבן", ולא ראיתי את כל חיי חולפים לנגד
עיניי, ראיתי אך ורק תמונה אחת - ילדה יפה ועצובה, מאחורי קנה
אקדח מעשן...

4... 3... 2... 1...

והיא נעלמה.