קוראים לו יהושוע. שם לא שימושי במקרה שלו. פשוט כי אין הרבה
אנשים שיקראו בשמו. הוריו עזבו אותו, שנים לפני וחברים זהו
מושג מילוני בלבד עבור גיבורנו. עיסוקיו המרכזיים ביום - יום
מסתכמים בחיטוט מזדמן בפחי אשפה כהים ומסריחים במיוחד, גניבה
של מוצרי מזון פעוטים על - מנת להשביע את קיבתו ורעבונו
ההולכים ומצטמקים ככל שהזמנים חולפים. מראהו לא מעסיק אותו
במיוחד וכך גם מצבו ההיגייני הכללי. בהתחשב בזה האחרון, פלא
שהוא עוד איתנו. כך הוא חי את חייו העלובים - כאובים. ממתין
לשינוי קיצוני, שגם הוא יודע שלא יקרה. לפחות, לא לטובה. דומה
שאלמלא מאורע מפתיע ביותר, שהתרחש בבוקרו של יום חורפי וזועף
במיוחד, אפילו סלע ענק בגודלו של כדורנו הכחול, לא היה מסיט את
יהושוע מציר האומללות חסרת העתיד עליו הוא נע בהתמדה מעוררת
שאט נפש של ממש. אותו יום מדובר היה כה קר ומזג האוויר שלו היה
כל - כך אכזר, עד כדי כך שהאדמה ביקשה את רחמי השמיים, והתחננה
בפניהם שיפסיקו סוף כל סוף את פגיעותיהם האנושות של כדורי
המיים האיימתניים שלהם, בגופה החבול עד בלי די. מענה לא היה.
באותו רגע ממש, יהושוע נורה אנושות, ממספר כדורים (הפעם כדורי
מתכת) מרובה של כנופיית רחוב משועממת שחלפה במקום לגמרי במקרה,
ברכב הקטל המשוריין שלה.
אתם בטח רוצים לדעת למה. ובכן, כוונה פלילית לא הייתה פה. פשוט
רשלנות חמורה הגובלת בטמטום מזוויע, של אחד מחברי ארגון הפשע
הדפקטיבי.נפלטו לו מספר כדורים בטעות, מה שמעורר מחשבות
נוקבות, כיצד מסכן אחד יכול לקפד את חייו משטות של מסכן אחר.
קברו אותו בחופזה, הכניסוהו אל תוך ארונו, כיסוהו בעפר והכל
נגמר.