יוסף ברנשטין / על השקיעה עצב נמסך |
והאופק נמחה
עוטני ריגשה
צובט ליבי.
מליט עיני.
אורות אחרונים
מצלים דמותך,
עבר ועתיד נמהלים
ואת נישאת
על גלי זכרון וכאב,
שותקת ומחייכת
ואני -
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|