וכמו זכוכית שברירה, דקה,

שוב נסדקת

שוב נשברת.

החלקים שחיברו אותם יחד כבר לא יחוברו יותר לעולם.

והזכוכית נשברה

התרסקה

ומים מלוחים נוזלים מן השברים

מרטיבים את הרצפה הלחה ממי הכוס.

והכאב הרב של הזכוכית השבורה

לא ניתנת לתיאור.

והעצב שהיא מרגישה

לא ניתנת להמחשה.

הזכוכית הרקה, שברירה, התרסקה שוב.

כמו כל הפעמים שהיא מתרסקת

ללא מצמוץ עין אדם.

מתרסקת

נשברת

כואבת

נלחצת

ושוב מתרסקת

כמין שגרה כזאת של שברים שחוזרים על עצמם

הפצע מחלים

אך עדיין כואב.

ואין מי שירכיב את החלקים ביחד שוב

הזכוכית צריכה למצוא את עצמה בשביל זה

לעשות זאת לבד.

הזכוכית לא מצאה מדף בו היא תרגיש בטוחה

בו היא תרגיש שייכת

בלי כל הצלחות והקערות חרסינה.

בלי כל כוסות הפלסטיק

כה חזקות

בלתי ניתנות לשבירה.

עדיין לא מצאה לה את המדף

שם היא תרגיש שייכת

בטוחה

חזקה

עדיין לא מצאה את המדף אותו היא חיפשה שנים

מרגע היווצרה

לא מצאה

כל חייה תחפש

את אותו המדף

שיתן לה קצת חום ואהבה.