כשאבא שלי פגש את הבאנג שבחדר שלי בפעם הראשונה,
הוא קיבל שלשולים...
ואז הוא סיפר לנו באיזו ארוחת בוקר-צהריים של יום שבת אחד, על
איך הוא ושמואל- החבר הכי טוב שלו בתקופה ההיא, איך הם היו
יושבים ומעשנים כל היום.
הוא קרא לזה 'צינור'.
"מן צינור קטן כזה, שחותכים, או גוזרים, ואז דוחפים לתוך
בקבוק ומעשנים....!!??"
וכשהוא אמר את זה, אז רציתי להסביר לו ש: "כן נו, מבחנה!"
כשלפתע קלטתי, שבימים ההם שהוא עישן, לא היו מבחנות.
היה רק צינור...והבנתי שכרגע, אני היא זו שבכוחה להשפיע על
פעולות המעיים של אבא...
אז החלטתי לפצות אותו על הפעם הקודמת, ולשתוק.