ויכול להיות שבדיעבד הייתי צריך פשוט להזמין אותה אלי הביתה
ולשאול אם היא רוצה להזדיין. סתם בזבזתי זמן וכסף, מה עוד
שנתתי לה את כל הרמזים הברורים שזאת לא הולכת להיות פגישה
תמימה, ולחשוב עוד שהיא באמת חשבה שסתם נשב ונדבר, הרי כל כך
משעמם לי איתה. אם הייתי קופץ בין הקרבה הפיזית שלנו לקרבה
הנפשית שלנו, כנראה שהנפילה הייתה לוקחת מספר שניות טובות שבהן
הייתי מת מדום לב. הרי 70 אחוז מהמתאבדים מתים מדום לב לפני
שהם מגיעים לרצפה. אל תשאלו אותי איך גילו את זה אבל זאת
עובדה. מילא אם היא לא הייתה אקסית אז עוד איכשהו היה אפשר
לחשוב בכיוון של ידידים, על אף שאני נגד כל מה שמרמז על ידידות
אפלטונית. בפעם האחרונה שמישהי אמרה לי שאני הידיד הכי טוב
שלה, אז דאגתי לזה שלא נדבר לפחות שנתיים.
אז מסתבר שהיא חשבה שניפגש כידידים, ואני רציתי כמה שיותר מהר
לעבור למצב אופקי. הלכנו לשתות בירה באיזה פאב אירי ולאחר מכן
שאלתי אותה אם היא רוצה לבוא אלי. היא ענתה בחיוב. הגענו אלי
ונכנסנו לחדר שלי. ישבנו שנינו על המיטה ואז באתי לנסות לנשק
אותה והיא סירבה. היא אמרה שזה לא מתאים. היה עדיף שבאותו רגע
הייתה קמה והולכת, מצידי - רצה או אפילו רצה וצועקת, אבל למה
לעזאזל היא חייבת להישאר במיטה שלי, ועוד לרצות לעשות אחד לשני
נעים בגב או אפילו שנשכב בתנוחת כפית. אם היה לי אופי חזק
הייתי אומר לה מיד שתעוף קיבינימט. היא שיחקה בי, הבת זונה,
ולבסוף היא אמרה שהיא צריכה ללכת. לקחתי אותה הביתה והורדתי
אותה. היא נתנה לי נשיקה על הלחי ואמרה: לילה טוב מותק.
באותו רגע הייתי רוצה להגיד לה איזה משהו מגעיל: תגידי יא
תמימה, מה חשבת, שאני רציתי להיפגש איתך כי כיף לי לדבר
איתך?!
אבל הסתפקתי בלהגיד: היה נחמד לראות אותך.
הנה התמוססו כל הציפיות שהיו לי מאותו ערב, ציפיות שגרמו לי לא
להביא ביד כל היום ועוד אחרי שסגרתי 21. היא נכנסה לחדר
מדרגות, ואני התחלתי ליסוע במהירות גבוהה הביתה כדי לפרוק את
העול. צחקוק ציני פתאום עלה על שפתי - הייתי משועשע מלחשוב
שפעם אהבתי אותה.