לו רק ידעת
כמות האושר
אשר מסוגל אדם לשאוב
מרגעים ספורים בחברתך
ודאי היית דואגת
לחלק זמנך בין הבריות
בקפידה יתרה.
ואני ידעתי.
יצאתי את ביתך
מוקף עבי ליל אפורים
ולא הילכתי צעד אחד
על האדמה
למשך מחצית היממה,
קצת יותר.
אורות הרמזורים
בדרכי לפזז
כעמודי תאורה
בשערי קרקס,
קוראים לעומתי:
חייך, חג היום!
חג,
חג במעגלים
כמטוס לקראת נחיתה.
לא, מוכרחה להיות טעות,
כרגע המראתי.
"ידיד יקר
אמש נשקה לי
ברכות שטרם הכרתי
בצהרי שבת צלצלה
להודיע שחסל
הכאב הגס
כעת אני שוקל מחדש
האם היה כדאי
רחם עליי אתה עתה
אין ברוחי לעודדך עוד"
פתאום התבהר
כשאמ
רתי לך: "בסי
ום שלי הם נש
ארים ב
יחד",
ואת שתקת. |
