[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא שמש
/
שעון החול

שנים רבות חלפו מאז מיקו רב הדרכים חזר לסיפורים, אשר בבמה
החדשה, במקום שאין שני לו, והוא בארץ האינטרנט.
באותו יום יצא מיקו לסיבוב בסיפורים. היתה שעת שקיעה - היה כה
נעים. מיקו טייל לו להנאתו. הוא הגיע לפאתי חורשה. תחת עץ אלון
עתיק ראה מיקו זקן שזקנו היה כה ארוך, עד שהסתלסל אל הקרקע.
רוח איטית, עייפה, פרעה מדי פעם את שערותיו הדלילות של הזקן.
הזקן ישב, נשען בגבו על גזע העץ. הוא שיפשף את איברו שהיה זקור
מבין רגליו.
מיקו קרב לזקן ובירך אותו לשלום. הזקן רק נאנח קצת. ידיו
הגדולות לא ניתקו לרגע מאיברו. מיקו, שחש עלבון מה על התגובה
הצוננת, הרים את קולו. הוא שאל את הזקן למעשיו.
"מאונן ותו לא." ענה הזקן.
וכיוון שמיקו התעקש ולא הלך משם, הזקן הסיר את ידו. הוא הוציא
מכיסו שעון חול והניח אותו על הקרקע.
הזקן הפך את שעון החול.
מיקו הביט נדהם בגרגירי החול הנענים לכוח המשיכה. הוא נאלץ
לנשום עמוקות כדי להירגע. הצלקת על לחיו הימנית האדימה, עינו
היחידה איימה לזנק מארובתה. ואילו הזקן? נראה שלא שם לב לשינוי
שחל במיקו.
"שמע, סקרן שכמותך," הוא אמר, "אני אספר לך את סיפורי ואז אתה
תניח לי לנפשי. מסכים?"
מיקו הנהן בקושי.
"אז תשמע," פתח הזקן. "כשהייתי ילד נפלה על ראשי קללה משונה.
מי הטיל קללה זו על ראשי? זה כבר סיפור אחר. בכל מקרה, הקללה
אומרת שעליי לאונן כל ימי חיי. אם אפסיק לאונן לזמן העולה על
הזמן שבו אוזלים הגרגירים אשר בשעון החול הזה, או אז אמות. ואם
אמשיך לאונן לא אמות אף פעם. כמו ששמת לב," הזקן הקיף
באצבעותיו את שער זקנו ונופף בו מן הסנטר, "אין לי שום דבר נגד
הנצח. אני מאונן כל חיי."
ידיו של מיקו רעדו. למעלה ממחצית מכמות החול כבר צנחה. הוא
ניסה לשלוט בעצמו ושאל: "על מי אתה מאונן עכשיו?"
הזקן הניח שוב את ידו בין חלציו. הוא חייך. בכך, למרבה הפלא,
חשף שתי שורות של שיניים צחורות.
"הא, על אדם שגלה מארצו לאחר סיומה של מלחמה ארוכה."
או אז מיקו חזר לשלוט בעצמו. הוא זעם.
"על מי אתה חושב שאתה מלגלג, זקן," קרא מיקו, "אתה יודע מי
אני? אתה לא חושב שאני יודע שזה אני? הו, כמה שאני יודע. אמור
לי מיד את שמך, אמור לי את שמך, ולא, אני נשבע לך בחיי, בחיי
כל היקר לי, שאעקור את עיניך ברגע זה, אתה, שהעזת -"
ואז השתתק מיקו. רוח נעימה, עייפה, של עת ערב, הסיטה תלתלים אל
מצחו. לפתע הוא הבין. הזקן שישב לפניו ושיפשף את איברו, הזקן
שסיפר לו את סיפורו שלו, של מיקו רב-הדרכים, של מיקו אשר גלה
מביתו ולאחר תלאות מרובות שב לביתו, הזקן הזה היה פאולו רוסי
במונדיאל 82' נגד ברזיל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
life is
something to do
when you can't
get to sleep


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/4/06 1:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא שמש

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה