|
ואז
חשתי בשקיפותו
של העורב הנורא
צלליתו טשטשה
את יופייה הנהדר
שהלך והצטמצם
התכנס באישוניה
בערב הקיץ הזה
מבקשת בכל מאודי
שעוד לא
יתגדל ולא יתקדש
לא יתפאר ולא יתרומם
שיניח לצוף מעט
בנהר דגיגי הזהב |
|
|
צביקה הלולן
מזכיר לי את
עצמי בנעוריי.
לבן, עגלגל,
נטול שיערות ואם
מסתכלים מקרוב
רואים מלא סדקים
קטנים.
אפרוח ורוד,
בוקע מהביצה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.