דצמבר עתה והלילות כה קרים
ושנינו מכורבלים בחדר ספון עץ
דיירדרה מספרת על זמנים אחרים
עיניה רכות, קולה את ליבי מכווץ
מבטה כחול תם, מתאר גופה משורטט
ברישול מכוון בעד לובן-גלימתה
בוהקות עיני כראי ממורט
מהדהדות עשרות מונים יפעתה
שירתה נהדרת כרעם מתגלגל
עיתים לוחשת, מרטיטה, אף שותקת
עת ברק אקראי את האופק מערטל,
וזכוכית לימיני בכחול מבהקת;
מאירה אך לרגע נהר מתפתל
כעורק כחול במאפליית אי הברקת
הו! גופה כה גמיש, הווייתה עתיקה
ואני שוב נשבה בקסמה המוכר
ברה היא, זכה, נשימתה מתוקה
מפתה להכעיס במבט מהורהר
לשונה מכחול דק, נשמתי עטופת בדים
צובעת דם בתולות וערגת אבירים;
ואמת עתיקה שוב נותנת הדים
נטווית לאיטה מקורי השירים
אהבתנו סרה היא, בוסר תפל
זה נגזר מלידה, הן יודע אני
לשווא אחפש סימנים ואותות
חינם מלבה היא תשוקתנו
שכן הדם הקושר אותנו בעבותות
בסמיכותו, חותם גורלנו. |
