|
אני לא בוכה כשאני כותבת.
היד שלי יציבה.
בעין יבשה ובזרוע נטויה
ייחרט ליבי אל הדף.
זו לא פארסה.
זו לא טרגדיה.
סתם נערה מתבגרת.
סתם מערכות יחסים משפילות.
רק לילות לבנים, איפור מרוח.
לא בכי, רק תשישות.
זה לא דוחה.
זו רק התבגרות. |
|
אני אוהב
אותיות, דויד,
אריאל טיימס ניו
רומאן, שעות
שאני מסתכל על
אותיות.
נו מילא, אין לי
משהו יותר טוב
לעשות.. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.