כשמילים התהוו להגייה מרירה
נסקתי חרף הבנה,
נעו בי רוחות של סתיו
שורקות את אימת העצים,
ולא ידעה ישות - דמעות שאינן כך סתם,
אגמי דמעותיי בהסתעפותם לנחלים
קראו קיננו,
רשפי עבר ויד טמורה במלבוש נושן -
שנותר,
גם צמרו הרטוב ידע כשכשל מלחמם בצינתי -
דמעות שאינן כך סתם.
לאחר הפרידה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.