כבר לחשתי בעבר במתיקות לירח,
אודות סיפורים שבדה לי הלב,
שהמו בי כמו מצולות הים,
בשתיקה, בזעקה.

כבר ספרתי בעבר כוכבים בשמיים,
בלילות חשוכים וקרים,
מביעה משאלות עמוקות,
בציפיה ארוכה.

ולימים האלה כמהתי,
לזכרונות לבנים בוהקים,
כאילו רק אתמול מלאתי ריאותיי אוויר,
כשהתהלכתי בפסגות הכי גבוהות.

ועכשיו, כשאתה כאן לידי,
אני שוב הופכת דף באגדה הקסומה הזאת,
ואין מקום אחר,
שבו אני רוצה להיות.

וכשהאגדה תיגמר,
נזנק מתוך דפיה אל תוך האמת שלנו,
והיא תהיה אף יפה יותר,
מכל הסיפורים.

ושוב אלחש סודות מתוקים
לירח בחושך,
ואשיר לו שירים,
ואספור בלילות כוכבים.