אני לא יודע ממה זה קרה, או אפילו איך זה התחיל.
בעצם כשאני חושב על זה, אני זוכר פחות או יותר ממה זה
התחיל...

זה התחיל מהפעם האחרונה שהייתי עם מישהי, אילצתי את עצמי
להאמין שאני רוצה בה למרות שבתוך תוכי ידעתי שזה היה שקר אחד
גדול!

אני מהאנשים שלא יכולים לשקר לאנשים, ומעדיפים לא לנסות משהו
אם אני יודע שזה נחרץ לכישלון... אבל הפעם נסיתי בכח - וכמו
שכולם
יודעים, כשמנסים משהו בכח - זה בחיים לא הולך וזה רק עלול
להזיק!

אז אחרי כל הפתיחה הגראנדיוזית הזו, אני יכול סוף סוף לומר מה
קרה.
נוצרה בי ריקנות, לא זה לא מה שאתם חושבים, לא עוד סתם
"אוף בא לי למות", "משעמם לי בחיים", וכו' וכו'...

הפעם זו ריקנות שלא הרגשתי כמותה מעולם, הלב והריאות שלי
מכילים
"כלום", פשוט ככה, כאילו נשאבו מהם כל הרגשות שהיו לי לדברים
אי
פעם בין אם הם רעים ובין אם הם טובים, הכל פשוט נשאב ונעלם!

אני מנסה בכל הכח להחזיר איזשהו רגש כלשהו לליבי, אפילו מעט
עצב
אני אפילו מתגעגע לכאב הנורא שחשים בלב כשעצובים וכשחשים
שאין עוד שום דבר בשבילך, אני לא מדבר על שמחה כבר... רק
שיהיה
איזשהו רגש שיעורר בי זכרונות לטוב או לרע!

ניסיתי להחזיר אנשים שלא דיברתי איתם הרבה זמן, ובנות שחלפו
מזמן
מחיי על מנת שיהיו שוב בחיי, אולי הם יגרמו לי לחוות את הרגשות

הטובים ההם, אך עדיין שום דבר!

כאילו הפעם הזו קיבלתי עונש אמיתי, על כך שגרמתי לעצמי לשקר,
גרמתי לעצמי לא להרגיש אי אלו רגשות לשום דבר.

אני מצטער, זו הייתה טעות, אבל אם אתה שם למעלה שומע אותי
ואני יודע שאתה שומע לפעמים, סליחה - זו הייתה טעות... תחזיר
לי
את הרגשות, גם אם הם כואבים וגם אם הם עצובים, כי בלעדיהם
אני לא יודע לאן להפנות את החיים שלי... תמיד פעלתי לפי הרגש
בלב!

ועכשיו כשהכל ריק - אני כמו בחשכה לפתע...

חי בתקוה לחוות שוב את הרגשות המדהימים שבחיים...


שלך...