ציוץ הציפורים מכה בי בתדהמה. אני מתעורר לעוד בוקר שטוף שמש
בדירתי הצנועה, לא מביט על השעון כי הוא כבר שנים רבות לא ענוד
על פרק כף ידי, קם לאיטי מהמיטה וניגש - עצמות גופי המקרטע
משלחות קליקים זעקניים לחלל - לחדר האמבטיה. שפופרת משחת
השיניים בוכה לעומתי כבשאר הבקרים על עיזבונה, על ריקנותה, על
שכחתי החולנית. בבואתי המסוקסת כבר ידעה ימים טובים יותר.
בעודי מצחצח את שיניי אני נזכר בחלקים עיקריים מהשיחה שניהלתי
עם רמי לפני שעזב אמש את הדירה, לא לפני שחיסלנו יחדיו,
כמנהגנו, קילו מאתיים של בשר בדמות גוש אנטרקוט משובח, שרכשנו
מבעוד מועד לכבוד האירוע: "תדע לך, שאני מספר לך את זה רק כי
אני סומך עליך, אפילו יותר מעל עצמי. אתה נקודת האיזון שלי
ביקום המטורף הזה, אתה שומע?" רמי, איך להסביר לכם את זה, לא
היה במיטבו באותו הערב. הבשר לא היטיב עימו, וכמויות השכר
שלגמנו בעודנו מתבוננים באנטרקוט היוקרתי נצלה על הרשת הלוהטת,
הפכו אותו ללא ממוקד בלשון המעטה, תזזיתי, דכאוני וחשוף.
הסיפור שרמי סיפר לי עורר בי תהיות לגבי המשך הקשר בינינו.
נכון, אנחנו מכירים כבר מכיתה ג', והוא זה שתמיד היה מסדר לי
חברויות עם הבנות היפות של הכיתה, הוא זה שהיה דואג שיזמינו
אותי לכל המסיבות של ה"קולים", הוא זה שהכניס אותי לטורנירי
המבוכים ודרקונים שהיו נמשכים אל תוך הלילה, הוא זה שהשיג לי
שרקנים במחיר מציאה, הוא זה שגנב יחד איתי את המתכונת בתנ"ך
ממשרד המנהל בלילה שלפני הבחינה, הוא זה שסחב אותי בגיבוש
במעלה הדיונות, גם כשאמרתי: "די רמי, אני לא יכול יותר, די
רמי, תשאיר אותי כאן, לך אתה. תצליח, תכבוש את העולם, תמיד
ידענו שאתה זה שתגיע רחוק!", הוא זה שלקח אותי איתו לדרום
אמריקה, אפילו שהייתה לי עבודה מועדפת סגורה בבניין בגבעת
אולגה, עם דירה קטנה וחמודה בחדרה, נוף לתחנה המרכזית ועליית
גג עם מנגל קטן, כמו שאני אוהב, הוא זה שרקד איתי ברחובות
הסואנים מאדם, בנהרות ההורמונים של סלוודור דה באהיה, ממלכת
הסקס והשמחה של העולם, הוא זה שהציל אותי ממוות, כשכמעט נפלתי
למים הסוערים במפלי האיגואסו, הוא זה שטיפס איתי עד פסגת הר
הגעש "לנין" ליד סן מרטין דה לוס אנדס היפהפיה, והחסיר פעימה
יחד איתי אל מול הנוף היפה בעולם, הוא זה שהגיש לי את הג'וינט
הארוך בתבל, 20 סנטימטר אורכו, 4 סנטימטר קוטרו, ועישן אותו
יחד איתי ועם יוליה וסנדרה מול אגם בצבע טורקיז, או ירוק, או
צהוב, או אדום, תהרגו אותי -  אני לא זוכר! הוא האחד. הוא החבר
האולטימטיבי, אני צריך להיות אסיר תודה שנפל בחלקי שיהיה לי
חבר כמו רמי. רמי, זה כל מה שיש לי, רמי זו התקווה שלי ברגעים
הקשים, המפלט שלי ברגעי המשבר, הרפיון המוחלט ברגעי המתח, השקט
שאחרי הסערה. רמי זה החלב בקורנפלקס הקשה והפריך שנקרא חיי
המודרניים. רמי זה האור בקצה המנהרה, הינשוף ביער העבות, כלב
הסן ברנרד כשאני גולש מטה במדרונות הסקי האוסטריים הצחורים של
יאושי, הגלידה אחרי הסביח, הרחש כשמורידים את המים באסלה,
הגרעפץ אחרי החלב של אימא, הניעור אחרי הפיפי, מי הקולון
השורפים אך המרפאים לחיי השורפים והזבים מאכזבות, רמי זה
הרקטום של אישיותי אחרי טיפול דקדקני וקפדני במטלית לחה
וריחנית של ג'ונסון & ג'ונסון, מכל הלב - כמו שאני אוהב. רמי
זה מוזיקה קלאסית אחרי שעות של הטראנס מחריש האוזניים שאני
קורא לו חיי האהבה שלי. רמי זה הכל ולא כלום חוברים יחדיו
בדואט של אחרית ימי. רמי זה הפררו רושה המתוק שיגישו לפי טרם
צלייתי בכסא החשמלי של חשבון הנפש שלי.
ובכל זאת, עם כל הכבוד לרמי, לשנות את שמך לאינגריד חמודייב,
לעטות זהות בדויה של זמרת עם קזחית אנונימית ולצאת במסע הופעות
ברחבי הארץ, בדגש על פאבים הזויים בשיכונים המסוכנים של  גדרה
- זו כבר הגזמה. ואני אמרתי את זה לרמי. אני לא חסכתי במילים,
אני אמנם נראה לכם רכרוכי כזה ומלא בדימויים רגשניים, אבל כשזה
מגיע לחבר טוב שמאבד כיוון אני מגייס את כל החצוף והישיר שבי
ומכה, מכה ללא רחם! אמרתי לו: "חמודי, או שמא אתה רוצה שאני
אקרא לך 'גברת חמודייב', מה נראה לך שאתה עושה?! יש לך משפחה,
אתה רק עכשיו התחתנת, אסנת בהריון, יש לך אפילו גור קטן של
רוטוויילר, לעזאזל! מה אתה בוכה לי עכשיו רמי? מה אתה מתפרק?
זאת הדרך שלך להתמודד עם הכישלון, עם האכזבה? זאת הדרך שלך
להגיד לי שנמאס? יש דרכים יותר טובות. לך לבית מרקחת, קנה
חפיסה של כדורי שינה, מכתב פרידה מנוסח ומצמרר, לך לא תהיה
בעיה לנסח אחד כזה, וסע - לה - מט! שחמט, רמי. המלך אומר שלום
לאימפריה ופורש. המלך משאיר מלכה בוכייה ונסיך קטן בבטנה ועוזב
למקום ללא קשיים וללא כישלונות. ממלכה חדשה, ממלכה ריחנית
וטובה, ממלכה רק שלך רמי. אבל אל תחכה עם זה רמי, אל תמשוך את
כולנו, כי אסנת כבר מייללת לי כל ערב בטלפון והאמת שנשבר לי
מזה. האמת היא שאתה ידעת שזה יקרה, שנינו ידענו שזה יקרה
במוקדם או במאוחר, אמרתי לך לא לפתוח את פונדק הדרכים הזה רמי,
אבל אתה, כמו שרק אתה יודע, התעקשת. התעקשת ונפלת. ועכשיו אתה
רוצה לעשות הסבה לקריירה של זמרת עם קזחית, נו באמת רמי. קח,
קח עוד בירה, בוא נצא החוצה, יש ירח מלא. יש לי רעיון גדול
לסיפור קצר בשבילך."