פתאום הופיעה בשמים קשת, ממש תוך כמה שניות, כמו הגשם השוטף
שהחל כמה ימים לפני, פשוט החל לרדת בין רגע, כך הופיעה גם
הקשת.

רק שהקשת הזו היתה המדהימה ביותר שראיתי בכל חיי,
וראיתי הרבה קשתות בחיי. לא הספקתי להתלהב, ולפתע ממש מעל הקשת
נוצרה קשת תאומה מקבילה לה...
אחרי כל כך הרבה ימים של גשם, כל כך הרבה שעות של סופה, בדרך
לבית קמה נולדו 2 קשתות בשמיים, מנצחות את הזעם ואפור.

מאוד הצחיק אותי פתאום לנסוע לבית קמה באותה שעה. כשהסתכלתי
מחלון הרכב החוצה לעבר הקשתות, ראיתי שהאנשים במכוניות שלידינו
בהו כמהופנטים במחזה המרהיב הזה, אני בטוח שגם בשבילם זו היתה
הקשת היפה ביותר שהם ראו בחייהם.

כשעצרנו ברמזור שבצומת בית קמה כולם כבר הפנו לחלוטין את ראשם
אל צד הדרך, אל השדות הירוקים שמהם כמו נולדו שתי הקשתות,
ויצרו שער ענק, צבעוני ומרהיב ביופיו. ראיתי מכוניות שעצרו בצד
הדרך ואנשים יצאו וצילמו, ובאמת הצטערתי שלא היתה איתי מצלמה
באותם רגעים בנסיעה הזו לבית קמה.

ככל שהמשכנו לנסוע שמתי לב שאנחנו הולכים ומתקרבים עוד ועוד אל
הקשתות, ולפתע מבלי לשים לב היינו ממש במרחק של מטרים ספורים
מהם.

בחיים לא הייתי כל כך קרוב לקשת. היא היתה ממש במרחק נגיעה
ממני יכולתי פשוט להושיט יד מחוץ לחלון הרכב ולגעת בה.
האושר מילא אותי לחלוטין. באותם רגעים הרגשתי פשוט נפלא.
נראה לי שקשתות הן כמו מעיין נעורים כזה. פשוט כל  מי שהסתכל
עליהן נראה פתאום כמו ילד קטן ומאושר.
ואז הבנתי בעצם שבאותם הרגעים המאושרים הגשמתי גם חלום ילדות
קטן שלי ושל הרבה אנשים אחרים.
הצלחתי לעשות את מה שהרבה אנשים לא הצליחו, הצלחתי להגיע לקשת
בענן, וזה אפילו לא היה כזה רחוק זה היה בדרך,
ממש ליד, בית קמה.