אף על פי ולמרות הכל-מכריי וחבריי
נחלצתי ונשלפתי אל אויר העולם-בידי הוריי,
אומר לכם בכנות ומבלי להחמיץ פנים
לא רציתי לצאת - טוב היה לי שם בפנים,
מקום סגור, נעים, סולידי ותמים
ואני בתוך אגם מים טהורים זכים וחמים,
כך שוכב אני אצבע בפה וחולם על הכל
כן פה ורק פה אני רוצה להמשיך לגדול,
ודפנות האגם גמישים כקטיפה רכה -
נוח אך לעיתים אני חש מעיכות כעין מכה
ואני לא נשאר חייב מול אנשי השררה
מניף אני רגל ובועט בחזקה בחזרה
ואז בקול עמום שומע אני שחוק של שמחה ורננה
איזה יופי שימו לב - הוא זז שם הוא נע
כך עברו ימיי ולילותיי באותה מיטה
היו גם לילות בהם הייתי מתעורר בבעתה
הרגשתי לחץ וטלטלה חזקה
והכל היה מלווה קולות אנחה ונאקה
ידעתי כי ניסו לחדור אך הכל לפתע נדם
והרגשתי יד מלטפת ומרגיעה מבעלת האגם
יקיריי - כל הסיפורים מסוג אשר כזה
טוב שישארו כסוד או כטקסט למחזה,
ויום אחד לפתע-שואה-הכל זז-עוית חזקה
האגם מתכווץ חליפות ובחוץ נשנעה צעקה
מעניין - כי אני הרגשתי טוב מאד אז מה התרוץ?
למי זה כל כך כואב שם בחוץ?
ולפתע עוד צרה-האגם מתרוקן ממימיו
הרגשתי רע ולחוץ - אני נחנק פה ועכשיו
הסתכלי וראיתי לאן נעלמים המים
חור כזה קטן בחיים לא אוכל לצאת - שומו שמיים
ובחוץ צרחות וצעקות - ללחוץ לנשום
אני מנסה לעזור בכל כוחי - זה ממש איום
מרגע לרגע נשמעת זעקה גדולה ומרה
ואילו אני רואה פתאום אור בקצה המנהרה
לבסוף פורץ אני החוצה וצורח בלי להתחשבן
ומסביב - יופי אמא'לה יש לך בשעה טובה בן
אני לא מבין כאן כלום זה כמה שנים
איך שם מבחוץ הצליחו להבדיל בין המינים
העיקר שהגיע עוד יהודי למשמר המולדת
ומאז ועד היום יש לי כל שנה יום הולדת.
ירמי. |
