זה סיפור קצר על סתם אחת שבשבילי היא בערך האחת והיחידה. אני
כותב לה שירי אהבה מפה לשם ומשם לפה. אני חופף ת'גוף תמיד עם
שמפו וקוטל החרקים לשיער. הקרם הזה שהרס לי את החיים עדיין
מסריח מעל ראשי. זה אולי סיפור לא מובן, אבל זה אני וזה שלי.
הכתיבה שלי התדרדרה. אני לא כותב יותר סיפורי אהבה. אני בכלל
לא כותב. אני באמצע משהו נורא משעמם. אני באמצע החיים ועדיין
אין לי כלום. ממש בתול מהנאות, בתול מחוויות, עדיין אותו סקרן
עקשן שחייב הרבה לחברה, לאנשים ולסביבה. אז תניחו לי בבקשה,
אני כותב מאהבה, רק ככה זה ייצא לטובה.