גבך המלוטש, אולי אין בו דיה
ולתורת העזיבה מימדים אחרים עכשיו
אבל אין בו דיה. לכן
תורת העזיבה תאלץ לקבל את המימדים האלו ואת
תשרפי את מילותיי באוויר באנחותייך המיואשות. לאחר-מכן
נתנדנד בסנכרון מושלם אל התמונות שבקיר. (את לא תדעי שאני
בעצם
מתנדנדת עכשיו יחד איתך)
בכיווץ-עיניים מכאיב, נתור אחר מניעים והתנכלויות ומכש
נחזור, בידיים-ריקות,
נברח בשביל לרקע גלגול-עיניי הלועגים, והמים ישרו (נושרים)
מבין רווחי-האצבעות אותם אני מקבילה בזהירות ל
אי-ההספק שלי.