"היי יניב!"
"היי שירה!"
"מה נשמע?"
"הכל טוב, ואת?"
"מצויין מצויין"
(שתיקה מביכה)
"רוצה שמוע על מה חשבתי הבוקר?"
"ממ אני אשמח מאד לשמוע על מה חשבה גברתי הנעלה הבוקר..."
"הידעת שברוקולי וכרובית נראים אותו דבר רק בצבעים שונים?"
"מה באמת? איך זה שעד עכשיו לא ידעתי על זה?"
"אולי כי אתה בעצמך ברוקולי?"
"או שאולי את בעצמך כרובית?"
"אז אנחנו נראים אותו דבר?"
"רק בצבעים שונים..."
"מעניין ביותר... אני לא חושבת שאנחנו נראים אותו דבר..."
"פה ושם פה ושם... חשבת במקרה על עוד משהו או שמשפט המחץ הזה
היה הרעיון היחיד?"
"אה? לא... זתומרת כן... בערך..."
"נו נשמע..."
"חשבתי שבוודאי יש עוד ירקות מגניבים שנראים אותו דבר, לא?"
"זה המחשבות שלך לא שלי... נו אז עלית על משהו בסוף?"
"כן! מלפפון וגזר..."
"אז עכשיו אני המלפפון ואת הגזר?"
"אתה יכול להיות מלפפון, לי לעומת זאת אין גזר."
"אם היה לך גזר מה שאני חושב עלייך היה נחשב לסוג של סטייה."
"מזתומרת?"
"זתומרת שאת יודעת מה אני חושב עלייך. ואם היה לך גזר אז את
יודעת, הייתי נחשב קצת הומו... זתומרת מזה קצת... הומו."
"יש לך בעיות נגד הומואים?"
"לא ממש לא, זה פשוט ש... הומאים זה כמו פלפל סגול. זה לא משהו
טבעי שהטבע יצר, אבל איך הגענו לדבר על זה, זה בכלל לא
הנושא."
"אז מה הנושא חצילון יניב?"
"הנושא הוא ש..."
"שגם חסה עגולה וכרוב נראים אותו דבר, ואם אנחנו כבר מדברים על
כרוב, אז גם כרוב סגול וכרוב רגיל הם..."
"שירה!"
"מה?"
"אני לא חושב שקראתי לך היום כדי לדבר על ירקות!"
"אז לשם מה קראת לי חצילון יניב?"
"כדי לנסות להסביר לך ש..."
"שאם היה לי גזר אז היית נחשב לסוטה?"
"גם... וגם להגיד לך בבירור ש..."
"ש..."
"קחי את העגבנייה הזאת"
"עגבנייה! תודה רבה חצילון שלי, אני אוהבת אותך"
"לא כמו שהייתי רוצה שתאהבי."
"סליחה?"
"את אוהבת אותי כמו שגנן אוהב בצל. הוא אוהב אותו כי הוא צריך
אותו"
"זה לא נכון!"
"לגמרי נכון. את לא מבינה שאני אוהב אותך כמו שגמבה אוהבת
זית?"
"מה? מה ההבדל?"
"ההבדל הוא שהיא אוהבת אותו בלי שהיא תצטרך אותו, אהבה
אמיתית"
"אבל..."
"עזבי, אני לא רוצה לדבר על זה אני הלכתי ביי!"
"חכה!"
"לא לא, ביי שירה"
"אווף... אבל אני אוהבת אותך כמו שזית אוהב את הגמבה..."



(ואני רק רוצה לציין שאין ביצירה זו שום נימה תוקפנית נגד
הומואים, אתם אחלה אנשים!)