מושיקו ליפקובסקי / יחסו אליה |
מגעה היה עדין ענוג ורך
הוא שכב לצידה על ספה מיושנת
שומע ומקשיב כיצד היא נושמת
וליטף אותה וחיבק אותה
ונתן לה מנפשו הפחותה
לפחות בעיני עצמו
והיא ריככה במעט
את זעמו
שהיה מאיים להתפרץ
חדשות לבקרים
בין חצאי אמיתות לשקרים שלמים
עבר קודר ועתיד משמים
במלוא כאבו הוא צעד איתה קדימה
והיא בשבילו היתה כמו מאגר חנקן נוזלי מרגיע
והנה, פתאום זה מגיע,
והוא מוצא עצמו מרחף
אח, איזה כיף
והנה, פתאום זה מגיע
הוא בלב רקיע
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|