היא אישה, כולה אישה,
אך אישה כבר איננו אישה
הוא נטש אותה למען אחרת
והיא כל היום רק עומדת ובבכי ממררת
חושבת
נזכרת
מתייפחת
מתקררת
זועמת
נשברת
כל אהבתה ממנה נושרת
מלוא נשמתה, הלשעבר זוהרת,
הולכת ומתפוררת
ובקיצור, היא עצובה
שואלת ולא מקבלת תשובה
מקשיבה בייאוש לגופה הקורס
לאגו, שהיה החלטי, וכעת מהסס
נזכרת ומהרהרת ברגעי הקסם הענוגים, שפעם נדמה היה כי הם חקוקים
בסלע
והיום הם מתפוגגים ומתפזרים לכל עבר
מתנפצים על קרקע המציאות האפורה
והיא כבר התיישבה - עייפה נורא
עיניה הרכות - מתוקות אט אט נעצמות
לשינת ייאוש קטנה - חמימה
בימים אלו גם זו נחמה
ובחלומה, גדולי מאהבות העבר ההיסטורי עוטפות אותה מכל כיווני
האוויר
ועליהם מנצחת בתאווה
אפרודיטה אלת האהבה
בשקט ובשלווה היא בהן מתבוננת
הן לא תוקפות, היא אינה מתגוננת
הרמוניה מוחלטת שם שררה
שלל צבעוני של תקוות אהבה
וכאב היגון החודרני והרע
סולק משם בבושת פנים עכורה
השמש לוהטת - חמה
ואהובה מסתובב סביבה במעגל של דממה נעימה
ופתאום התעוררע לה
ורע לה
רע לה מאד
ובשביל פצע כזה צריך יותר מקצת יוד