מילים כבר לא יזיזו רגשות
מבטים כבר לא ירעידו רגליים
ליטוף קל כבר לא יצמרר שיער
דמעות כבר לא יציפו כעס
ורק הזמן יחלחל בזכרון ויצור סדקים בקיר המקיף אותך...
תמונות שלך חולפות בראש כדפדוף בעיתון
נהיות לאלבום המתעד עשרות חוויות
כמו הבזקי נוסטלגיה לילדות,
אני יושב לבד ומעיין באלבום של אז
זוכרת את הפעם בה התוודנו?
שנים של ידידות נעתקו בשנייה,
הפכו לשנים של אהבה בנשיקה אחת רעבה
זוכרת את הפעם הראשונה בה אמרתי כמה אני אוהב?
מעולם לא התכוונתי כל כך למה שאני אומר כמו אותה הפעם
פרפרים התעופפו בחלל הבטן
פרפרים שהיו כגלמים באהבות קודמות, אהבות שקריות.
זוכרת את הרגע בו התגלה הסוד?
היו כל כך הרבה קנאים
והקנאה היא כמחלה רדומה, לא מרגישים בה עד שהיא רומסת
זוכרת את הסיפורים שלהם? את השקרים שלהם?
זוכרת שהאמנת? שלא ידעת אם להאמין?
זוכרת את הריב הראשון?
צדדים נסתרים שלא רצינו שנדע פשוט פרצו להם
רגעים חולפים בהם שאלנו את עצמנו אם כדאי להמשיך
רגעים ארוכים בהם הבנו שכן
זוכרת את הפרידה?
אותן דקות בהן עיכלתי שזהו, את לא איתי יותר.
כל כך רציתי לבוא ולחבק אבל הכעס והכאב היו לחוצץ בין שנינו
ידעתי שלחזור אלייך זה כמו לשתות רעל, רעל מתוק.
וחזרתי, חזרתי כי האהבה עיוורת ואני אחרי הלב ולו אין עיניים
זוכרת את הדמעה הראשונה?
המרה מכולן, כי כל פעם ראשונה בחיים כואבת מאחרות אחריה
ואחריה זלגו דמעות רבות, ואבד טעמה המר מפעם לפעם.
את זוכרת את המשפטים היפים?
לפעמים מילה מבפנים היא יותר מכל ליטוף חם
לפעמים מילה חודרת יותר מכל סכין קהה
לפעמים אין מילים לתאר רגש... כמו עכשיו.
זוכרת את אותו רגע בו הבנת שצריך להמשיך הלאה?
נלחמת עם הדחף להישבר מחדש
אני לא יודע אם נצחת, אני יודע שגם אני הייתי במלחמה
מסתבר שאת חזקה ממני, כי אני שבור לגמרי.
ואת הרגע בו כבר לא אהבת את זוכרת?
כי אני לא. שנה עברה ואני עוד מרגיש את הפרפרים, את הטעם המתוק
מאותה נשיקה רעבה, המשפט 'אני אוהב אותך' מהדהד עדיין בראשי,
מרגיש עוד את טעמן המר של הדמעות אשר זלגו לשפתיי, את הכאב
שלאחר הפרידה, את הסכין הקהה בתוכי...
אני אוהב אותך... עדיין.
השיר מוקדש לך עינב... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.