...ואנוכי ככנן על תותח צופה
   מאתר לי מוצא פה
...ואת ככנן, ספינתי ארתום לך
   חוף של מבטחים.
   כמורגי המעיים וסיסים
   החלקת אותי לשמחתי

חיגר הלב נאספתי אלייך
ואת, בחד-תרנית שלך
ימים ואגמים גמאת עימי
גלעין ליבי לראות ולאחוז.
ובעת יבשה והר
בחדופן נשאת ונשאת אותי.

הרקעה ברגלייך הייתה לי השאה
מלגינא המשמיע קיש
ללבנון במים מתוקים
מתנוצץ בברק הכסף

סירונית חשבתי מוליכה אותי
דרך מלכים להמיתני
אך לעולם היית לי הסיקוס
ממך יצאתי וצמחתי
וחבל של טבור
לא נקשר בינינו