נראה לי שאני אוהבת אותך, אני לא יודעת למה ואיך זה קרה לי,
אבל נראה לי.
אין לי בדיוק הסבר, אבל אולי לאהבה לא צריך להיות הסבר.
כמו עם כולם, ניסיתי לעצור את הרגשות שלי ברגע שהרגשתי שאני
הולכת להיפגע, אבל זה לא הלך, זה היה חזק מדי, אני כאילו רוצה
להיפגע, כאילו לא אכפת לי מה יהיה, העיקר שאני אהיה איתך, קרוב
אליך.
כשהוא הסביר לי מה זה אהבה, אז הבנתי, הייתי ממש מודעת לעצמי,
ואני כמעט אף פעם לא מודעת לעצמי.
אני מרגישה מאוד בודדה עכשיו, בודדה ומנוצלת.
האופי שלי לאט לאט מאבד מעצמו, לאט לאט אני הופכת לבנאדם קר
וצבוע, לא בדיוק "הופכת", אבל הצד הזה שבי רק הולך ומתחזק.
אני יודעת שאם יהיה לי אותך קרוב, הוא יעלם כמעט, אני לא
יודעת, אני מקווה.
עכשיו אני עוד אחת מתוך מלא אנשים שרע להם בפנים, והרוע הזה
יוצא החוצה מהר מאוד, זה כבר התחיל.
אני מרגישה מבוזבזת, בגלל אתמול, כמה חום ואהבה צברתי אתמול,
ובסוף הם נשפכו לאוויר, ושוב הריקנות מילאה אותי.
לאט לאט אני לבד, חולמת בבועתי על ההשתקפות הדמיונית שלך, צפה
לה בתוך הריקנות שלי.