עמית נתיב / בלדה על קו המשווה |
כמבקש לחמוק.
בהיות עפעף פקוח לרווחה,
עפעף שני מפרפר, נשכח באיזור ה
דמדומים.
"יקרוס תחתי מבנה העולמות.
גם עליונים.
גם תחתונים."
בו ברגע אדע את קימור מותניה.
את קו המשווה בין עיני האינסוף.
תחת עפעפי גהינום.
זוג עפעפיים נושקים לתקרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|