ילדה קטנה, אפורת עיניים, עומדת על הגבול ומסתכלת למטה.
אם רק יכולתי לדעת מה היא חושבת לעצמה ברגעים שכאלו.
ילדה קטנה, מתוקה, ויפה כל כך, עומדת עם סף הבניין ומחכה.
ואם רק יכולתי לדעת למה היא מחכה כל כך. אם רק יכולתי לנחש.
ילדה קטנה, יפיפייה אמיתית, נבונה ומקסימה כזאת, עומדת על
הגבולות הדקים שנחצים בין סקרנות לתובנה. תובנה על כך שהעולם
משחיר, וסקרנות על מה שיש למטה כשרואים אותו מלמעלה.
והילדה הקטנה עושה תנועה חמודה כפורשת כנפיים ונושמת את האוויר
האחרון שנשאר. היא מושכת רגל קדימה. ועוד רגל אחת. וכבר היא
למטה. שקועה באדמה.
אם רק יכולתי לדעת איך זה מרגיש.
אם רק יכולתי להרגיש זאת בעצמי. הייתי קופץ יחד איתה. או תופס
בזרועה ומושך אחורה.
אם רק יכולתי להיות יחד איתה...