הארץ זועקת!
בלבה כתומה
זועקת "חיים!
חיים בשממה!"
באפר שחור
אדמתה נאטמה,
הארץ - בוכה!
באזעקות מלחמה.
בין הד העבר,
מפלחות הדממה,
מעלות צחנתו
של דם האדמה.

הארץ זועקת!
ואין קול עונה.
זועקת "האל!"
האל מענה!"
ביללת מתכת
כלא-מלט נבנה.
הארץ - בוכה!
לרקיע מגנה,
שהיה הד תקווה
לעומת כל שונא,
בתקופה של קור.
גם הוא כבר שונה.

"מה יציל
כשאף המושיע
לטבח מוביל?"
הארץ נשנקת
מעוורת מאור.
"מה יספק מאווה
כשאף בכי מופת
לנחשולים נקווה?"
הארץ מוחה
בצעקה ממושכת,
זועקת "האל!"
האין הוא רואה
מה איום ונורא?"
ואתם כבר הוזהרתם:
"חובקים ידיים
בלי הושט עזרה".

לא פס כחול לבן
ולא סרט כתום
יכבו הלהבה
המכלה עד תום.
ברקיע התמוה
מלבד לדעת מדוע
נ' כוכבים בו מתנוססים
אין דבר לא ידוע
אך אתם - (ואני)
שום דבר לא עושים.