שאבת ממני את מעט השמחה
מעט האושר שנותר בי
לקחת לי את התקווה
הכוח האחרון שהיה לי.
עיניי משוטטות על פני הרחוב
תרות אחר אהבתי
ליבי ממאן, מסרב להודות
שאתה נטשת אותי.
זכרונות מרים על הימים שלנו
האושר שצף ומילא כולי.
ואותו הלילה שכ"כ בכינו
אתה כבר לא שלי.
איך התגברת כ"כ מהר
על כאב כ"כ חזק
ואני צועקת: האם אהבת אותי
אך אתה נעלם במרחק.
לעיתים רואה אותך ברחובות
מבטינו לרגע נפגשים
הייתי רוצה שתהיה איתי
באותם רגעים קשים.
זכרונות מרים על הימים שלנו
האושר שצף ומילא כולי.
ואותו הלילה שכ"כ בכינו
אתה כבר לא שלי.
אנשים מדברים אליי, פונים, לוחשים
אך אני דבר לא שומעת
כל זמן שיחלוף, אותך לא אשכח
בשתיקה ובדידות גוועת.
ליבי מייחל שתחשוב עליי גם
תתקשר לפעמים, תתעניין.
אך בזמן הארוך שחולף בלעדיך
החדר שקט וצונן.
זכרונות מרים על המים שלנו
האושר שצף ומילא כולי.
ואותו הלילה שכ"כ בכינו
אתה כבר לא שלי.
הראש כבר מבין שאתה לא תשוב
שלעולם יותר לא נפגש
אך הלב שלי נשאר כואב
בוכה ומסרב להתאושש.
זכרונות מרים על הימים שלנו
האושר שצף ומילא כולי.
ואותו הלילה שכ"כ בכינו
אתה כבר לא שלי.
כבר לא שלי.
לא, שלי. |