הפתעה! גם היום מירה לא באה. 2 מכל 5 שיעורים מתבטלים, כך
קובעת הסטטיסטיקה, יודעים הכל. אין מתרגשים. הילדים יסיימו
היום שעתיים מוקדם כפי שעשו זאת כל השבועות הקודמים. הכתובת
היתה על הקיר, או ליתר הדיוק על הדלת של הכיתה, בעט שחור ובכתב
מרוח כתוב "מירה לא באאאאאה!!".

"למה?" שאלה רותם, "זה בגלל השבעה" השבתי. "מה?! שישה לא
הספיקו לה?".
"לא, מסתבר שצריך יותר", אמרתי, "מירה נכנסה שוב להריון".
"אז תגיד, מירה תהיה פה ביום שני הבא?"
-"לא, אין מצב".
"אבל אתה יודע שבהנהלה מתעצבנים וכולם בכיתה של ענת כועסים
עלינו".
"אז מה, מה אכפת לך? לכי שעתיים קודם ותלכי לספרית".

בשלב זה הזכרון קצת מתעמעם.

מירה תמיד העמידה פנים שהיא העריכה את כיתת המב"ר, עם העולים
החדשים וכל בעלי המוגבלויות. לפני שנתיים חזרה מאפריקה, היא
עבדה שם בשירות הסוכנות. בימים שמירה כן היתה באה לכיתה
עטויית הרשת השחורה מהחבלים ששמה על כתפיה היינו אומרים לה
שהיא נראית כמו מפית שולחן. מירה היתה נוזפת בנו כל הזמן
ואומרת לנו שאנחנו יותר גרועים משילן מהקבוצה השניה, זאת שיש
לה "בעיות התנהגות חמורות".
מצד שני, כולם היו מקנאים שרק אנחנו מפסידים שיעורים וצוחקים
עלינו שאנחנו לומדים על ה"גיאוגרפיה של העולם המפגר".

היום אני כבר לא בטוח כל-כך למה מירה לא מגיעה הרבה לכיתה.
יכול להיות שיום אחד כשמירה לא תגיע לשיעור, זה יהיה בגלל
שנשבר לה, ושהיא ברחה.