|
אני זורק אבנים
לתוך קופסאות שימורים
ויש קולות ורעשים
שיצרתי לעצמי
זה לא מפריע
חייב להודות
לפעמים זה מרגיע
חייב להודות
מרגיש שזה מגיע
חייב להודות
תמיד זה מפתיע
אני זורק אבנים
על עמודי חשמל גבוהים
ויש קולות ורעשים
שחוזרים, שיצרתי לעצמי
ואין שום בעיה
כרגע הכל שקט
אבל ברגע המכריע
כנראה שהטירוף שולט
זה לא מפריע
זה לא מפריע
חייב להודות
שכבר לא ממש אכפת לי
להודות בפני מי?
להודות בפני מה?
העולם הזה שלי?
או אולי המחלה? |
|
|
בהתחלה לא היה
משהו מיוחד. סתם
הלכנו ברחובות,
הסתובבנו. אחרי
כמה זמן הוא רצה
לחזור הביתה,
אבל אני אמרתי
לו לא, היום זה
היום, היום אין
הביתה. לקחתי
אותו לגן מאיר,
לאחת הפינות
החשוכות, קשרתי
אותו לעץ,
הורדתי את
המכנסיים ועשיתי
לו מה שעשיתי.
אחר כך חזרנו
הביתה.
אחד, תל-אביבי,
מספר על טיול עם
הכלב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.