רק תבוא.
קרב אלי קצת וספר לי,
מה על ליבך הקפוא?

בוא כבר.
שכח את כל מה שהיה לנו
בעבר, לפני שנה בסתיו,
לפני שנתיים
באביב.

תבוא, אני אשכח מה עשית לי,
איך גנבת ברגע, לא רגע,
את נעורי.
את תומי, את מחשבותי.

אם תבוא
אל תטלפן, אל תשלח מברק.
תפשוט את חזותך הלבנה,
ותן לי חיבוק חם,
לא אוהב, לא סולח.
חיבוק מליבך הפוחז.

אל מיטתי האדומה, אזמין אותך
לא למעשה אהבה.
לא למעשה אהבה, לשיתוף הדדי
של שנאה וטינה.

תבוא אלי במבט חודר וכחול.
"ילדה", תקרא לי "ילדה",
תלחש לי מבעד לתלתלים,
"שבתי מהעיר הקפואה, להחזיר לך,
"מתנה".