|
גופי מתפתל באנחות של כאב.
גונחת.
גומרת.
הוא קם.
מדליק סיגריה שאחרי.
מנשק אותי ונפרד לשלום.
לא מסופקת.
ממשיכת דרכו, לבדי.
שוב אנחה. שוב גמירה.
הוא חוזר.
הוא חודר.
הכאב הוא מתוק.
הוא משתיק את הצרחה שלי בנשיקה והולך.
עכשיו הוא לא יחזור יותר. |
|
|
מי זאת הלא
תמניה בכלל
הזאת?
מה אכפת לי אם
היא לא תמניה?
העיקר, היא
חושבת שאני
יפה?
מיכלי תוהה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.