דוד ניסים / פרחים של גן העדן |
ריח של פיתוי עבר מתבוסס באוויר.
חושי אלי וחבקני בעודי מתמוטט,
איך אישוני נעלמים בעלטת עולם.
דממת החיים לא פוגעת בהם,
הם אוהבים וצעירים.
הו מה הם יפים החיים לשמחים והעליזים,
שמחת חיים הם שותים,
ממעיין הנעורים הם יחיו.
יפים וצעירים לעולם,
כי לקחו אותם בעודם גדלים.
פרחים של גן העדן.
ושתיקת שמים למראות אלו,
איך נפלו חללים לאהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|