היא נכנסת לחדר. נו מה קרה? חיוך מבוכה, אווירה מתוחה.
הוא פותח הפה, ואומר הדבר. את הכל הוא פירק עכשיו, אהובה
היקר.
מגלה את ליבו כשהיא לאט שוקעת, בוכה בדממה, לא שוכחת.
הוא נבהל, ובא לקראתה, היא מתרחקת. היא יודעת שהיא צריכה
להתרגל.
הוא אומר לה כמה היא יפה, גם כשהיא בוכה. והיא עוד יותר
מתייפחת.
היא נמצאת בעולם חיצון מהנידון, מנסה לשכנע את עצמה שזה לא
פתרון. היא שואלת: זהו זה נגמר? תכה בי באמת כאן ועכשיו.
הוא מסתחרר, לא מוצא המילים. מוריד דמעה מבין הריסים.
עוד קיים הרגש אך זה לא הדבר, אני לא מרגיש את זה כבר.
היא נשברת, ופורצת את הדלת. איננה מאמינה שכך היא נגמרת.
רועדת מהלם, לא מסוגלת לזוז. הכאב יוקד לה בלב בריכוז.
מחוסרת כוחות, נשטפת לחוף, אך עכשיו היא יודעת שזהו הסוף.